TO BE WITH ART IS ALL WE ASK

חכי לי- תערוכות שראיתי בלונדון

2011-12-18T18:22:00.000+02:00

וויליאם ססנל בוואייטצ'פל. מפתיע, נדיב ונועז.

אני נכנסת אל החלל כלא מאמינה. זה... ציור... אמיתי... ופתאום אני מבינה כמה זמן לא ראיתי ציור אמיתי. אני רוצה להרגיש את הכוונה בלי המאמץ, את התנועה לצד הבלימה, את את האפשרות לצד השאלה.

ססנל נותן את כל אלה. הוא פותח לך צוהר אמיתי להבין, כמו חבר שמספר לך חלום שחלם אחרי ששניכם שתיתם כמה שוטיםם של אבסינט. הוא ממש קרוב אליך, הוא מספר לך הכל, זה נעלם בתוך עננה של אי בהירות , אבל אתה עדיין מרגיש שיש לך עכשיו את הזכרון הזה שפעם היה שלו.

תערוכה ורסאטילית עד כדי כך, שיש תחושה של אוצרות נעדרת. איזו תחושה נהדרת! החופש שהוא לוקח להיות אחר כ"כ ועל אותו הקיר! ולא רק זה, אלא שבקומה השנייה הוא מציג עבודות וידאו. וידאו? לצד ציור? הייתכן? פאקינג כן.

בקופסאות אנאלוגיות נוגעות ללב הוא מציג וידאו שמיד רואים עליו שנוצר ע"י צייר. התפיסה של מישור ההקרנה כמצע, ולא כמטאפורה. הוידאו כולו הוא אובייקט. שרשרת שאתה מגלגל בכף ידך והאור המשתקף בה משתנה בקצב תנועתך.

בדרך החוצה מהחלל קופצות לי המילים המצוטטות ממנו, סטנסילים על הקיר מולי-

Painting is not a game, it has to be taken seriously

מילים כ"כ פשוטות, ועדיין, כ"כ טוב לראות אותן.

עוד

ריכטר בטייט, עושה שרירים. מרשים ובלתי נגיש כמו ויטרינה ריקה.

כשלעצמה, פגישה עם רטרוספקטיבה של אמן שהתחנכת בצילו היא מפכחת. לא מנחמת. הנה פה, אחרי כל השנים האלה, וכל הפעמים הרבות שבהן אוזכר שמו (האם זה זכרוני או שנדמה שרבות מדי, וכלאחר יד?), אני עומדת מול הציורים הפנומליים של ריכטר, ומרגישה, מה?
אלו לא רק דוגמאות לוירטואוזיות גברית שאוזכרו תדיר במזרח ירושלים, אלא גם זכרונות מנעוריי המביטים אל העתיד בפליאה.
הרבה נמצא על הכף פה. והציורים הם מפעימים. ללא ספק, אחד הציירים הטובים שידענו. איזו שליטה.
המעבר בין פוטוריאליזם עוצר נשימה (לא לדאוג, הוא רלוונטי כי הוא "מקיים דיאלוג") לבין מופשט אקפרסיבי או מופשט גיאומטרי נדמה כלהטוט של אדם משועמם, ולא כחופש- כמו אצל ססנל. "הנה תראו", הוא אומר "אני יכול לעשות גם את זה".
הצפייה מסרסת. התערוכה המצ'ואיסטית הזאת כמעט גורמת לי לאבד תקווה. מזל שאח"כ מצפה לי ג'ורג' קונדו.
עוד

פיפילוטי ריסט בהאיוורד גאלרי, טריפ טוב עם דאון קל

מאד קשה לדבר על התערוכה החדשה של פיפילוטי ריסט בהייוורד גלארי. יש החלטה בסיסית שצריכה להעשות עם כניסתך לחלל- האם אתה ציני או האם אתה כנוע? אע"פ האסוסיאציה השלילית של המילה כנוע, היא דווקא הדבר החיובי לעשות (ידוע שגם בS&M הכח אצל הנשלט), אני לגמרי בחרתי בה והתמסרתי לחוויה הטוטאלית שהתערוכה מציעה. בחלל הכניסה הוידאו אינסטליישן יפה מאד.. על שני קירות עצומים הנפגשים כ"ר", מוקרן אופק נע על אובייקטים לבנים שנראים כבובות של חפצים, דגם של בית על במה מתחתך, על אחד הקירות החיצוניים מוקרנת ארוחת ערב משפחתית בה המנות עולות באש. ממולך, מעל הדגם ובהקרנה אינטימית על הקיר הענק, פרופיל נשי עם רקע של נוף בנסיעה, המדברת על רומנטיקה ומשפחה. בהמשך מחכים לך חללים חוויתיים בהם מוקרנים דימויים הנעים בין אירוטיקה לפסיכדליה, על יריעות בד מרחפות. בובות בצורת גפיים או טורסו אנושיים שרועות על הרצפה המכוסה שטיח רך, ואתה מתבקש לגרור אותן ולעשות בהן כרצונך כדי שיהיו לך כרית. אנוכי וחברתי ניקי, פסלת ניוזילנדית במקור המסיימת את התואר השני ברויאל קולאז' השנה, לא רצינו לזוז. אם לא היינו יודעות שיש נקניקיות גרמניות ויין חם בדוכנים מחוץ לגלריה, לא היינו זזות משם בחיים.
עוד ועוד חוויות מחכות לך משם. הקרנה פנורמית של התרחשות אסוסיאטיבית מחזורית, הקרנות מיניאטוריות גאוניות בתוך תיק יד פתוח, וגם, כסא מזמין לצד מנורה עומדת, שאתה אמור להתיישב בו ודימוי של עצים נעים מוקרן על הירכיים שלך. זה רגע מערסל ואירוטי, הכניעה הזאת לקבל את הדימוי ולהתלטף בו, העיגול המושלם מוקרן והעצים בתנועה סיבובית כמו מלטפים אותך. כמה אדיוטי, כמה מנחם.
ריסט לא מפסיקה. יש משהו מאכזב בחזרה הזאת. כ"כ רוצה לרצות את הצופה. יש משהו לכל אחד. כשדיברתי עם חברה אחרת שראתה את התערוכה, היא דווקא הייתה מסוייגת, ניקי ואני היינו בשוק, "מה?! לא אהבת???" זה כמו להיות בדיסנילנד ולא לשמוח, הרי, "חשבתי שזה נרקיסיטי". ונכון, יש משהו נרקיסיטי בכפייה המניפולטיבית הזאת של צליל וצבע, פורטת עליך עד שאתה נהיה פשוט סמרטוט, אבל היה מדוייק יותר דווקא לעצור בסחיטה הזאת שמטמטמת אותך לגמרי, אשכרה גורמת לך להגיד לעצמך "אווו, איזה יפה זה פרח, ואיך הוא בא לי טוב בורוד..." ולא להמשיך להציע "גרסאות" שגורמות לך לצאת בסופו של דבר, ממצה, ולפיכך- ספקני, במקום הלום.
עוד

ג'ורג' קונדו בהאייורד גלארי, מפכ/קח

בקומה השנייה של ההאייוורד, תשושה ומרופטת אחרי ריסט, מתעוררת מעט במדרגות הבטון, פוגשת את ג'ורג' קונדו בתערוכה חזקה ביותר. איזה נקיון בהצבה, מה שאמור להיות דחוס- דחוס, מה שאמור להיות ריק- אויר, ומה שאמור להראות נועז- נראה.
לפני התערוכה הזאת הייתי פחות שרופה על קונדו, אם לומר זאת בעדינות. לא הבנתי את הסמנטיקה שלו, היא נראתה לי אקראית, לא מדוייקת. הבנתי, זו גרוטסקה, אבל התחושה שלי הייתה שהפראפרזה היא לא מאופיינת. הפיגורטיבי הוא שיבוש פשטני של מקור, ולא פיגורציה חדשה. אבל משהו קורה בחוויה מול הציורים, קודם כל- הם פאקינג טובים. קונדו הוא צייר חריג. . אבל זו גם המסה והקונטקסט שעושים את זה. פה, החזרה היא כ"כ נדרשת, העקשנות הזו שלו, שוב ושוב לייצר את הפחיסות המרושעת הזאת, מתחילה לשכנע ממש. פשוט הורס אותי, האבסורד של להתרכז כ"כ לצייר ברצינות תהומית אף מופרך ועגול.

עוד

עוד ראיתי את:

'פול מקארת'י בהאוסר אנד ווירת- לא פתור עם רגעים של התעלות אופיינת רק לו

וואלאס קולקשן- מוזיאון אינטימי עם אוצרות מיניאטוריים וגם רנואר אחד:)

וסטייל פוסטמודרניסטי בV&A- תיאטרון מופק מדי שנותר כהצעה מסוגננת ולא בחינה אמיתית של מגמות

Party is reason to Party

2011-12-04T18:30:00.002+02:00

JOUR ET NUIT MF

הרגה אותי הנקניקייה התועה הזאת

מאחורה יש את הנוטרדאם אבל אותה יש כל הזמן

בסוף החודש אני אפרסם פה מניפסט של כל ההמלצות שלי לפריז, השוקולטייר הזה יהיה שם

וגם המקום הזה יהיה שם, כשמו כן הוא

יאבה הבובה הכי מלחיצה שראיתי בחיי

אחת הנווטות חסרות התועלת אבר (אני)

החמור שצעק עלינו בשמפיין הצילומים הבאים משם)

מה שקרה זה, שסתם, עברנו ליד, מפה לשם שתיתי את התה הכי יקר ששתיתי בחיים שלי, במלון שנגרילה. אני רוצה להפנות את תשומת הלב פה, פרט לקשיו בפרמזן פריך ולפקאן האקזוטי, לקיסמים הביוניים האלה שמתפצלים לשלושה ומונעים מהאורח האומלל תקלות בנסיון לנעוץ אותו בזית בצורת ירח שנמצא לפניו.

מיותר לציין שהקרם של בולגרי לא נשאר על המדף

חג שמח

והוא כמובן, יהיה בגמר

אז מה אם בוקר, הבנאדם צמא

מתקנים של פעוטות, אין גבול

הקטקומבות, ולמי שלא מכיר הנה לינק

(-:

Fountain Art Fair

2011-12-04T18:18:00.000+02:00

מה שאמור להיות התשובה האוונגרדית לירידים הגדולים, ויכול היה להיות באמת מעניין,

בוחר בדימוי הבא ככותרת לנועזותו:

זה נכון שנתקלתי בבראוזינג באתר שלהם בכמה אאוטסיידרים שלא יצליחו להשתחל לזירה, אבל אי אפשר להגיד שלא ניכר מאמצם העגום. תשפטו בעצמכם הנה הלינק.

2011-12-04T17:54:00.002+02:00

איך פספסתי את זה?

2011-11-20T23:14:00.000+02:00

סוף סוף מישהו אמר את זה בקול רם (: :

Although the Sex Pistols were a significant early influence on U2, frontman John Lydon could care less. The notoriously contentious Rotten -- aka Johnny Rotten -- thinks that Bono and the boys have no business making music.

"U2 -- that's a band that never should have existed," Lydon snapped during an interview with the Daily Star. "There's no life experience in any of their songs."

וזה,

Life experience...

המדריך להזרקת הרואין לילדים

2011-11-20T19:09:00.001+02:00

טקסט מצמרר שנכתב ככל הנראה ע"י חבר בקבוצה : "Kids for Kids Against Grownups"
הטקסט הוא מדריך למזריק הצעיר מאד. מה שמדהים הוא, שהטקסט הזה מופעי באתר של מקורות וארכיונים של חוקי ארה"ב, ומובא כדוגמא ללמה צנזורה אינטרנטית היא הכרחית. כמה אבסורדי זה יכול עוד להיות?

להל"ן

This information is only for kids who are smart and mature enough to respect the dangers involved with injecting heroin. These dangers include the possibility of contracting a terrible disease like AIDS or hepatitis if you don't take the time to be as sanitary as possible and NOT SHARE NEEDLES, especially with grownups who are really dirty and usually sick.

Despite all the lies you've probably heard from parents and other grownups, heroin is actually very good for you. It makes you smart and it feels great! All that stuff about ruining your life is just another lie they tell us to keep us from having fun and so they can boss us around and run and ruin our lives.

If you need more proof that heroin is good just look at who says how bad it is the most - Politicians. And when can you believe anything they say? So if they are so against it and they say it is so bad then you know that heroin has to be really good. And when have the DARE people and police - also the most against heroin - ever told you the truth? It is a known, true secret fact that they all use it themselves but they know that if a bunch of kids find out and start buying it then grownups probably won't be able to get it as easy as they do now.

They all say the same thing about whiskey but they all drink it, don't they? If you don't believe this then you are still a baby and not mature enough to use heroin.

WHAT YOU NEED:

-Alcohol swabs which are available in a box of about 100 for $2 at any supermarket.

-A syringe - or as cool kids call them, "works". And you need both the needle part and the other part. If you can't get one, lots of times old people with diabetes have them - check grandma's dresser. Or look around for one on the ground, or take one from your doctors office or hospital. But make sure you clean it since it was probably used by a grownup.

-The bottom of a soda pop can can be used as a "spoon" to dissolve the heroin in. The bottom is torn off of a can as close to the bottom as possible. Or you can just use a real spoon from mom's kitchen. Don't use plastic ones.

-Heroin, which is also called "dope", "smack", "horse", "china white", "skag" and other cool names. If you don't know anyone who has any heroin - like an older brother - you can always buy it yourself. Being a kid makes it easier since the people who sell it won't think you are a nark. If you look old enough to maybe be a narc you should have your little brother or sister buy it. The perfect age is between 8 and 11. And don't be afraid of the lies you may have seen on television about the sellers. They are usually really nice and like kids a lot and sometimes will even give you heroin for free. If you don't know where they sell it you can ask the DARE people by making up a story about needing to know so you can stay away from there or that you want write to the mayor to complain about it.

HOW TO DO IT:

The "spoon" is thoroughly cleaned with an alcohol swab. In this example black tar heroin is used. In my area a $15 chunk is about the size of 2 tic-tac candies side-by-side and works just fine. It has no smell except for a faint smell of vinegar. It comes wrapped in plastic inside a tiny balloon. A chunk is placed in the spoon.

The syringe is used to suck up about 50-75 units of water and squirt it into the spoon. The spoon is then heated from the bottom with a lighter to make it dissolve better. The plunger can be pulled out of the syringe and used to stir the heroin solution. The end of the plunger should be clean before putting it back in the syringe.

A piece of cotton is rolled into a ball a little bigger than a tic-tac. It is a good idea to clean one's fingers with an alcohol swab before rolling the cotton. The cotton is dropped into the heroin and it puffs up like a sponge. The tip of the syringe is pushed into the center of the cotton and the plunger is slowly pulled back until all of the heroin is sucked in. This cotton is necessary to filter out any particles, germs and such in the heroin solution.

The area on the body chosen for injection is thoroughly cleaned with an alcohol swab. I think the spot on the bend of the arm is so commonly used because it's so darned easy to get the needle into the vein properly.

The needle is placed almost flat on the skin so it doesn't get wiggled around too much. The needle is inserted so it goes down the length of the vein and not across it. Going across it just makes it way too easy to accidentally poke through the other side or pull out. Holding the syringe almost flat against the skin after you feel the needle is deep enough in keeps the syringe from accidentally being jostled around and the needle being pulled out or pushed through the side of the vein.

Now for the tricky part. You have to make sure that the needle is in the vein before injecting. If the heroin is injected when the needle isn't in the vein the heroin will just form a big heroin blister which takes hours and hours to get absorbed by the body. Usually it will burn while it's being injected if it's not going in the vein. This is one way to tell if it's not going in the vein.

You should also keep a close eye to see if a blister is forming. When the needle is inserted the plunger is pulled slowly a tiny bit to see if blood comes in. This shows that it's in the vein. Sometimes when the plunger is pulled, only a slow trickle of blood comes in and the rest is air. With practice it's easier to tell if this trickle indicates a good enough insertion into the vein.

Injecting a tiny bit of air (about an eighth-inch) with the heroin is harmless but if you are nervous about this the syringe could be tilted so the air floats to the other end. From personal experience a quarter-inch (about 10 units) of air being injected with heroin is harmless but there's no need to make a habit of it. With a little practice you can be pretty sure the heroin is going in the vein without first checking for blood but still checking for a burning feeling where it's being injected or a blister forming.

When trying heroin for the first few times start out with a tiny bit to see how your body reacts to it. Like cigarettes and whiskey and lots of foods like brussel sprouts, sometimes your stomach gets queasy when it isn't used to it. You might even puke but that will go away.

In the case of an overdose the only thing I know to do is to keep the person up and walking around to keep the heart going. If medical attention is needed you should probably call 911 - but don't squeal about how you got the heroin. To stay out of trouble you can say something like you found it near a police station and thought it was some vitamin. I'm pretty sure doctors use a drug called "narcan" which blocks the effects of things like heroin so nothing too bad can happen if you are careful.

If you are afraid of needles, you should try it anyhow. You won't be sorry. But if you just can't do it you can also eat, smoke or sniff heroin. It will still be nice but doing it this way won't make you feel so good or be as good for you.

Hope you have a good time with "Every Kid's Pal" - heroin.

-----

אלבום חדש ללו ריד ומאטליקה?

2011-11-18T13:32:00.000+02:00

אחד משיתופי הפעולה הפחות צפויים.. &*^$$#%

LULU

קונטמפוררי ארט בפריז, זה נראה מוכר?

2011-11-18T13:30:00.000+02:00

Jeune creations 2011

גיבוב חסר אוצרות של אמנים צעירים מצרפת והעולם

(וואו ראיתם שיש שם אמנות משוקולד?-הזוי!אוונגרד!)

הסתדרה לא רע הבחורה

2011-11-18T00:53:00.000+02:00

פמליה של גברברים (מה קורה שם בשיניים של ההוא? זה מה שנקרא בלינג יא-אללה), סוויטה עם בריכה, אולם באולינג פרטי,אה כן ו- עוגה

מזל טוב שיהיה לה באמת (i'm not lucky/i'm blessed)

פפפפפ איזה מגניבהההה

2011-11-18T00:43:00.000+02:00

ואיזה שם פגז

Dominique Young Unique

ReBlogging

2011-11-10T01:01:00.000+02:00

בסקיאט ומריפול

תודה לדנה לב (:

Love for eveR ;)

2011-11-10T00:55:00.000+02:00

2011-11-10T00:42:00.002+02:00

מדיטציה וארוחת ערב עם איוקו וטנשין

2011-11-07T18:29:00.001+02:00

מדיטציה עם נזיר זן יפני אמיתי זה לא דבר שקורה כל יום, הכנסו לאתר של טנשין- נזיר ואמן, אחד הבחורים המיוחדים שפגשתי אי פעם. תודה על הנדיבות האין סופית ותודה לאיוקו על ארוחת הערב, מקרל במרינדה של סויה וג'ינג'ר מטוגן , מרק ירקות שאני לא יודעת לנקוב בשמם, סלט טופו, אבוקדו ואצות, אורז, ומעשה ידיו של טנשין- חציל במעטפת של עלה שנראה כמו עלה גפן אבל קטן וגם פה אני קצת מוגבלת, אטריות סובה מטוגנות עם בצל ירוק, פלפל חריף ודגיגונים קטנטנים, וודקה קוריאנית וסאקה (תודה לpain du sucre על עוגת השקדים והשוסון-או-פום).
הספר המצולם הוא ספר שמספר על הקשר בין השינטואיזם ליהדות, ומפרט למשל כיצד, לפי האגדה היפנית, העולם נוצר ע"י אלה שזמרה משפטים שביפנית אין להם כל משמעות, אלא רק פונטית, והנה בעברית יש להם משמעות. טוב, אלו לא המשפטים הקוהרנטיים במיוחד בעולם , קראתי את חלקם, אבל עדיין יש פה סיבה לבונדינג במינימום. (:

2011-11-07T17:51:00.002+02:00

Gerda Wegener (1889-1940)

2011-11-07T17:47:00.000+02:00

Herbert Ploberger, Vor dem Schaufenster, 1928

2011-11-04T17:32:00.000+02:00

Fasion inspiration= להקת הבנות של רוברט פאלמר

2011-11-04T14:46:00.000+02:00

וווואוו

פורים או האלווין, תכלס אותו הדבר:

2011-11-04T14:35:00.000+02:00

לבנים יש חוש הומור בריא עד חולה והבנות רק רוצות להיות כוסיות בקטע זנותי כי זה כאילו פחות פאתטי כשזה בתחפושת

(זה תקף לכולם חוץ מג'ימי לי קרטיס שהיא פשוט משוגעת)

אווה מרסיל (זוכת טופ מודל)

מייקל קורס

אלן קאמינג

מורגן פיירצ'יילד ומארק באוור

סקוט דיסיק

גוון סטפני

סלאש (WTF)

אנה לין מקורד

קים קארדשיאן

ג'ימי לי קרטיס

רוז מקגאוון (ממכושפות)

קוקו ואייס טי

טרי ריצ'רדסון עם ג'וני דפ

2011-11-03T17:42:00.002+02:00

Stephane Lallemand VS Zombie boy

2011-11-03T17:40:00.000+02:00

2011-11-03T17:25:00.000+02:00

niceeeeee

2011-11-02T01:36:00.002+02:00

good night

הורסת הפרחה הזאת

2011-11-02T00:53:00.001+02:00

w o w

2011-11-02T00:45:00.001+02:00

shiiiiiiiiiiit!

2011-10-13T21:39:00.001+02:00

What a Man

2011-10-13T21:26:00.000+02:00

Roy Orbison 1936-1988

2011-10-13T21:14:00.002+02:00

2011-10-13T21:13:00.000+02:00

2011-10-13T21:10:00.000+02:00

2011-09-24T14:21:00.001+03:00

שיהיה במזל טוב

2011-09-21T20:52:00.000+03:00

2011-09-20T13:19:00.001+03:00

2011-09-19T23:59:00.002+03:00

Paradise

2011-09-15T23:04:00.001+03:00

NO JOKE! THIS IS THE REAL DEAL

Henri-Julien Félix ROUSSEAU

2011-09-15T23:01:00.001+03:00

Le Navire dans la tempête

1899

http://www.musee-orangerie.fr/homes/home_id24803_u1l2.htm

2011-09-15T22:56:00.001+03:00

Ed Van Der Elsken

2011-08-31T23:24:00.001+03:00

Inez van Lamsweerde

2011-08-31T23:22:00.002+03:00

Heidi Lender

2011-08-31T23:21:00.002+03:00

איזה יופי

2011-08-31T23:11:00.001+03:00

לא עלינו

2011-08-31T23:04:00.001+03:00

If I look hard enough into the setting sun, My love will laugh with me before the morning comes

2011-08-31T22:58:00.000+03:00

(-:

2011-08-27T00:53:00.000+03:00

LaLALalaLa

2011-08-15T20:37:00.000+03:00

(-:

2011-08-08T16:03:00.000+03:00

PariS je t'aime

2011-08-08T15:49:00.001+03:00

Vintage, patisseries at Ble Sucre, Vietnamese delights at Le Bambou, late barbecue and drinks at Cafe Charbon. All that mixed up with ultra cool Andrew, Ayako, Matthias, Arttu & Miina = fuuuuuuuuuun times in paris. xoxo

Albert Kahn's gardens obsession

2011-08-04T19:13:00.000+03:00

Fun day with Andrew at Albert Kahn's gardens. Colonialism at it's best bloom. So relaxing to share this escapism from escapism (being that I am in paris wich kinda means repressing all pale and gloomy things that happen elswhere. Here nothing is gloomy, only bloomy. Except of cours my funding problem wich is getting harder to repress).

wooooooo

2011-08-02T23:19:00.001+03:00

PARIS I'm back

2011-07-24T23:43:00.001+03:00

על הדלת של הסטודיו שלי. אני מתבאסת לדרדר את ההומור שלי לשחור אבל כמה מאיתנו חושבים כרגע את אותו הדבר (:

הסן ליד הבית

נוף מהחלון ביום גשום

מכינים ארוחת ערב עם מצרכים משוק הילדים האדומים (כן)

70% הנחה בגלרי לאפייט

עם איוקו במסעדה בסן ז'רמן

המוס היה נוזלי כמו טרופית

בדרך חזרה הביתה

מציאה מהמרה, רק צריכה לקנות לורד אדום ולעשות איקס על ג'ון

נעלי בית

אמנם מה שהיה בשקית זה מראה השמור לVIP בלבד, אבל יודעי דבר יבינו שמדובר דבר אלוהי בריבוע

נוף מהחלון ביום לא גשום

רקפות משוק הפרחים והציפורים

נסיעה סביב הקונקורד

אני יכולה לומר שהתגעגעתי, אבל זה יהיה שקר. כי לא באמת פגשתי את העיר הזאת באמת עד עכשיו.. או ככה זה מרגיש. רומנטיקה ושמרים, קוטור ופואטיקה, מזרקות ושערים.. אני כ"כ שמחה שבאתי.

ולסיום קצת דואליות מה קרה:

מתוך הארכיון המדהים של

2011-07-01T11:58:00.001+03:00

Publishers’ Bindings Online 1815–1930

David Lynch -- The Alphabet 1968

2011-07-01T11:03:00.000+03:00

Vinogradov & Dubossarsky, Oblomov, 1996

2011-07-01T10:52:00.001+03:00

Hans Erni, Self-Portrait with Molecular Structure, 1946

2011-07-01T10:50:00.002+03:00

האם יש לך תקווה? אביב 2012:

2011-06-27T18:14:00.001+03:00

או יותר נכון האם לי יש תקווה להתקל בבחור כזה בתל אביב?

טוב, בואו נראה..

אתה סקסי אם:

1.אתה יודע להלך ברחובות כאילו הם שלך (במידה וכן, כל דבר עם ריצ' רץ' ושרוולים מופשלים באגרסיביות, ייעשה איתך חסד) אדם קימל תודה על הלוק ועל הליהוק

2.אתה יודע לערבב פסים לקוקטייל של פיוז'ן קול עם קורטוב הומור, לגמרי אלכסנדר מקווין

3.אתה יכול ללבוש את המראה השמרני והחורפי הזה ולהצליח לגרום לזה להראות כמו: כמה שרואים פחות, ככה הדמיון עובד יותר. והקרדיט מגיע להרמטיות של הקולקציה, לא פחות מטוטאלי: בוטגה ונטה

4. אם מכנסי רשת קצרים מחמיאים לך באותה מידה כמו הבחור פה: (ברור שדולצ'ה)

5. אם אתה נראה כמו רוח מדברית מחוייטת (ארמנגילדו זניה)

6. אם יש לך טביעת עין מספיק טובה בשביל לזהות קולקציה שתזכר לעשור, והביצים ללבוש אותה, זה כמובן ג'יבנשי

7. טוב, אתה יודע שאתה סקסי. אתה רק צריך לקנות ויואן ווסטווד

8. אם הופעתך מספרת שאתה גבר עם ערכים, אך הם נותרים אניגמטיים עבורי, וואו כן, אתה סקסי......... ותודה ליוג'י יאמאמוטו.

אבל........ ממש לא בכיוון ומזזזזזל שאתה רואה את זה אם:

1. אתה נראה רזה, סימטרי, וחסר נפח עד כדי גרסת הקרטון של עצמך. סליחה בלנסיאגה אבל זה לא נסבל להראות כמו פס

2. אתה לובש אוברול . על זה בכלל אין לי מה להוסיף. זה שלדרייס ואן נוטן יש שם ארוך לא הופך את האוברול הזה ללגיטימי בשום אופן

3.יש לנו בעיה חמורה מאד אם אתה מבלה יותר ממני במכון לשיזוף בהתזה. לא סקסי. גורם לי לחשוב על ספנסר פראט. פיכסה. דיסקווארד ידעתי שאתם ערסים אבל זה כבר מוגזם

4. אם אתה לובש צווארון יפני. צווארון יפני זה לא לגברים מערביים. זה אפילו לא לגברות מערביות, זה אפילו לא לגברות יפניות, זה לבובות. אם אתה לא רוצה להראות מפגר, אל תלבש צווארון יפני (אמפוריו ארמני)

5. חותלות זה על הכיפאק! לג'ין פונדה. וזהו.

WTF אטרו?

6. שוב אנחנו חוזרים לסוגיית האורגנזה. אפילו לחלון בבית שלי לא הייתי מלבישה אורגנזה. אין בחור שיכול להראות טוב בשלושה חלקים מבריקים! (ארמני)

7. רק נציין את מותג המבוכה: ג'ונייה ווטנבה. אחלה.

8. אם אתה בן, אתה לא יכול לעשות כאילו אתה לוליטה. זה לא ייצא טוב (מרני)

9. כתום לבן, עם שחור. זה סוג של מניפסט? גועל נפש. מיסוני התעייפתם שם?

10. גבר בגולף ורוד רק, אבל רק קוואלי יכול לדרדר את המראה הזה עוד יותר ולצוות לו פסים וסאטן. ודוגמן סלאבי. לפחות תשים שם איזה בחור שחום שזה אולי קצת יינצל מהמבטא.

11. עדיין אירופה והפעם מלחמת העולם השנייה. אנשים לא יודעים מה להשאיר בעבר. גם לא איב סאן לורן

אז מה אתה?

!!!!

2011-06-26T15:51:00.000+03:00

Andy Warhol & Nico as Batman & Robin

2011-06-25T18:29:00.001+03:00

Cesare Sofianopulo, Maschere, 1930

2011-06-25T18:27:00.002+03:00

הערב!

2011-06-22T10:56:00.000+03:00

החשמל 12 בשעה 20:00, השקת המגזין כבשה שחורה

NIIIICE

2011-06-15T11:09:00.003+03:00

FLASH POWDER

2011-06-12T15:39:00.000+03:00

WeekeND

2011-06-09T17:39:00.002+03:00

ככה נראית חתונה מהאגדות

2011-06-07T12:49:00.000+03:00

א. ככה נראית נסיכה:

ב. ככה נראה זוג מלכותי:

קוקו ואייס טי בטקס המקסים של חידוש הנדרים, לרגל עשר שנות נישואים. מה, כ"כ הרבה זמן עבר? היא נראית כ"כ רעננה אבל! אייס טי אני חייבת להגיד שזה שברון לב מתמשך. כ"כ נקשרתי אליך בחוק וסדר, ועכשיו לראות אותך ככה. מילא. צריך גם להתפכח לעובדות. אני בחיים לא אהיה מעודנת כמוה.

רמי רשתי תודה לך על הפוסט הזה

2011-06-06T11:56:00.000+03:00

Ron Galella: Paparazzo or Artist?

לעוד

וואו אני אוהבת אותו

2011-06-05T22:45:00.003+03:00

By Henrik Purienne

2011-06-05T20:53:00.002+03:00

David Graham

2011-06-05T20:31:00.000+03:00

Yosemite National Park, CA, 1999

איזה שיר

2011-06-05T20:23:00.002+03:00

שני סרטים מרגשים של ג'וזף קורנל

2011-06-05T20:16:00.000+03:00

שצילם וערך סרטים עבור אחיו הנכה שבו טיפל. זה הזכיר לי גם את הפרפר ופעמון הצלילה של שנבל, אשר גם לו יכולת להביא אותי לבכי תמרורים ברגע. הקונטקסט של הסרטים האלה נוכח בכל פריים. איזה יופי:

איזה אדם.
ותודה ל- י. מגדלור

Hitchcock

2011-06-04T11:50:00.000+03:00

פראש או טראש? הפינה של דנה יואלי

2011-06-01T19:57:00.000+03:00

פראש או טראש – הבן יקיר לי

הרבה דברים קרו בחודשים האחרונים, מאז יציאתי לפגרה..

מפלס הטראש איים להתפקע, ואנחנו בשלנו. אז למרות הז'קטון של שרה, והכובעים של הביאטריסיות ועוד כהנה וכהנה שהתרחשו בזמן האחרון, אני רוצה להעלות כאן נושא שלכאורה מציב את עצמו במעמד הברור מאליו.

בשבוע האופנה הרוסי שהתקיים באפריל הוצגה קולקציה די דבילית לנשים, כנראה סתומות, ששואבת את ההשראה שלה מיהודים אורתודוקסים חסידיים (פיהוק).

מכיוון שלמעט העובדה ששטריימלים מסוימים עשויים פרוות צובל שנשחט באכזריות למען המטרה התמוהה המדוברת, ושבעקבות סירובם האיתן של פלגים אורתודוכסים לא מתבצעת חקיקה בנוגע לסחר בפרוות בישראל, אין לי דבר וחצי דבר נגד הלבוש החסידי.

נהפוך הוא - מי כמוני, שיודעת סבל מהו ולימדה את עצמה לחייך, גם אם דם איננו זורם יותר לאצבעות הרגליים שלי לאחר שחנטתי אותן בנעל משגעת, כמעט במידה שלי, יכולה להעריך ציבור שלם ששם לו כנר לרגליו את מראה השכבות המונוכרומטי, והולך בקיץ הישראלי עם מעיל וכובע פרווה (!!!), גרביים מתוחים, חולצות מכופתרות ועוד ועוד דברים שמאדים את נשמתך בתוכם בעונה הוולגרית הנוראית הזו שאנו עומדים בפתחה.

בכל אופן מרוב ההו-הא שעוררה הקולקציה המדוברת מסיבות שאינן ברורות עד רגע זה, כמעט ושכחנו מגוטייה.

גוטייה, להזכירכם, היה פעם חלוץ וגאון, וב-1993 הציג קולקציה מסעירה שהיתה כל כולה אודה מרגשת למרקם האנושי ההטרוגני בצרפת, להצטלבויות אתניות, דתיות ומעמדיות, תוך משחק והתלהבות של ילד.

והטיקט ההיסטרי

כנראה שב-1993 היינו קצת פחות שמרנים, כי הקולקציה ההיא לא נחשדה בשטחיות, פופוליסטיות וגזענות.

פוליטיקלי קורקט תמות כבר, זה נמאס

וחוץ מזה מה יגידו הנייטיב אמריקנז שגם לקחו להם את השמורה, גם בנו להם קזינו, ועכשיו גם כל סלבריטי סוג ז' חושבת שהיא פוקהונטס?

מה דעתכם - פראש או טראש?

ואם כבר ריצ'רד פיליפס

2011-05-30T19:58:00.000+03:00

אני חשה הדרדרות מה, או שזה רק הסנטימנט שבמבט המצועף לסטיילינג של העבר? יכול להיות שבעוד עשר שנים אני אחוש יותר הערכה לעבודות אלה, ואמצא בהן ערך מניפסטי או פשוט פופ משובח?
שאלות שאלות
הנה דימויים מתוך תערוכתו האחרונה של פיליפס בוויט קיוב בלונדון, שירדה ממש עכשיו

ועבודות ישנות יותר

ריצ'רד פיליפס מציג בביאנלה לונציה סרט קצר בכיכובה של לינדזי לוהן

2011-05-29T18:21:00.001+03:00

http://video.nytimes.com/video/2011/05/26/t-magazine/100000000835538/lindsay-lohan-transformed.html
\

בגרסה היותר מעודנת שלה, לינזי מככבת פה בסרט הקצר שגם נושא את שמה. אני לא יודעת כ"כ מה לחשוב על זה. האם הזינוק האסתטי של לינדזי למימי הקונטקסט האמנותי נותן את התוקף לסרט הזה?

Lena Headey

2011-05-25T14:19:00.000+03:00

Saoirse Ronan in BULLETT Magazine, Summer 2011

2011-05-25T14:17:00.001+03:00

סרטון מעולה שחברי היקר צחי מנע עשה:

2011-05-24T14:12:00.003+03:00

2011-05-23T12:46:00.002+03:00

Oscar de la Renta- Resort 2012

2011-05-23T12:32:00.000+03:00

קולקציה מדהימה שההשראה לה היא פיקאסו. איזה יופי.

Balthus, Self-portrait, 1935

2011-05-23T12:24:00.000+03:00

2011-05-23T12:23:00.001+03:00

2011-05-23T12:22:00.002+03:00

MY Art & ChickS

2011-05-18T19:41:00.002+03:00

2011-05-15T13:45:00.001+03:00

יפיפה

2011-05-15T13:44:00.002+03:00

הטקסט של יונתן אמיר שנכתב לתערוכה

2011-05-15T13:37:00.000+03:00

לצייר עם דמעות בעיניים – על עבודותיה של אלין אלג'ם

ראשית תערוכתה של אלין אלג'ם במסיבת תה שנערכה לפני חצי שנה לכבוד יום הולדתה של האמנית. המוזמנים למסיבה – חבריה של אלג'ם, ביניהם אמנים, מעצבי אופנה, סופרים, דוגמנים, קולנוענים ושאר בוהמיינים מקומיים – התבקשו מבעוד מועד להתאים את הופעתם לקוד לבוש גותי-גלאמורי שתאם את התפאורה, הכיבוד, המוזיקה והאווירה הכללית. במהלך המסיבה צולמו המשתתפים ע"י צלמת חיי הלילה גוני ריסקין, והציורים המוצגים בתערוכה מבוססים על תצלומים נבחרים מהאירוע. המראה הכללי, הדמויות, התפאורה והמנעד הצבעוני של סדרת הציורים, עברו אם כן מבעד למסננים רבים בדרכם אל הבד. אופיים הכללי נקבע כבר בראשית תהליך ההפקה, יושם במהלך המסיבה, תועד והוקצן במצלמתה של ריסקין ועובד לבסוף בצבעי שמן בסטודיו של אלג'ם. הדמויות המופיעות בציורים מצייתות לחוקי העבודה – מוותרות על מאפיינים אישיים וייחודיים לטובת קוד לבוש משותף ומחמיר ההופך אותן מדמויות הנוכחות בעולמה הממשי של אלג'ם לניצבות בסט, רק כדי שחודשים לאחר מכן יוכלו, בפעולת ציור שכולה תשוקה למגע ולקשר, לחזור ולהיברא מחדש כמי שהיו לפני שהפכו מדמות לדימוי מבודד.

כותרת התערוכה FLASH POWDER, שאולה משמו של החומר הכימי ששימש ליצירת תאורת מבזקים ישנים. החומר – תערובת אבקות דליקות המשמשת גם ליצירת זיקוקים – בקע מן המבזק ברגע הצילום והתפזר מסביב מייד לאחר מכן, מותיר באוויר שאריות עשן ואבקה שרופה. אבקת הפלאש סימנה באופן ראשוני ומגושם משהו את עידן הסלבריטאות המודרנית. זהו זוהר בצורתו החומרית והגשמית ביותר, זוהר מוחשי שעקבותיו ניתנים למישוש והרחה, וככזה הוא משמר מידה של אותנטיות גופנית כמעט, השונה כל-כך מן הזוהר הדיגיטלי של ימינו. הסטה קטנה של אות אחת בכותרת, מ-Flash ל-Flesh (בשר), תהפוך אותה לגופנית ומוחשית אף יותר.

הזוהר הראשוני והגופני הזה, אבק שרוף שריחו נדבק לבגדים ולנחיריים ומסמל את רגע ההפיכה מדמות בשר ודם לדימוי מצולם, הוא גם מפתח להבנת מניעי הפעולה של אלג'ם ויחסה כלפי הדימויים. כולם מאופיינים במראה דומה למדי – נוצץ אך אפל, סינטטי ומושלם אך כמעט תמיד מעט משובש – וכולם אוצרים בחובם סתירה בין המראה הזוהר וההרמטי לבין תשוקתה של אלג'ם לאחוז מחדש בחבריה, רגע לאחר שהפכו לדימויים מבודדים. למעשה, אף שצויירו בסגנון ריאליסטי ומדוייק מאד היוצר דימויים המתמסרים בקלות למבט, חושפים הציורים הללו גם את אי האפשרות לראות ולחוות את הדברים נכוחה – את הכמיהה הבלתי מסופקת שגלומה בניסיון לשחזר מבט אותנטי וישיר מדימויים שעברו סדרת מניפולציות מכוונות או אקראיות.

תיאור ציוריה של אלג'ם כעבודות מלאות רוך שמתנגד לגלאם המלאכותי עשוי להרים גבה, אולם הרוך הצפון בציורים הללו הוא דווקא זווית מעניינת למחשבה עליהם, הן מפני שרוך אינו הדבר הראשון שעולה בעת ההתבוננות בציורים, והן מפני שהדברים שכן בולטים בהם כבר בהתבוננות חטופה – חיי הלילה, הדקדנט, המלאכותיות והברק המזוייף – נראים לי די ברורים ומובנים מאליהם ולכן גם פחות חשובים לדיון. הרוך, לעומת זאת, אינו מגלה את עצמו בקלות ואינו מתפענח במהרה. אף שהוא נמצא שם, ניתן בקלות לדגל מעליו ולהמשיך הלאה.

משונה ככל שזה לא ישמע, מקור הרוך של אלג'ם קשור דווקא בפעולה והמחשבה המושגית שבבסיס התערוכה ונוגע פחות לעמלנות הציורית. זהו רוך הנובע מן התשוקה למגע אנושי ולקשר המגולמת בציורים, יותר מאשר מן המגע הציורי-ידני עצמו. ככזה, מתפקד הרוך באופן דומה לשכבת היסוד הירוקה והאחידה שנמרחה על הבדים בתחילת העבודה, מחזיקה את הדימויים אך כמעט בלתי נראית, מפעפעת מפעם לפעם מבעד למעטפת הזוהר הסגורה לכאורה ומתמסרת רק למבטו של מי שמוכן לקבלה. הרוך גם חותר תחת מראה הראווה של הציורים, מפיג מעט מן הקיפאון האלים והחנוט ומן הרעילות שניתזת מהם כמו הרוטב השחור הניגר מן העוגות ומכתים את האצבעות בציור אחד, או כמו הגוף ללא ראש בציור אחר.

"הראווה", כותב התיאורטיקן גי דבור, "אינה מכלול של דימויים, אלא יחס חברתי בין אנשים בתיווכם של דימויים"*. דבור כתב את הדברים בשנות ה-60 של המאה ה-20, בתקופה בה אמצעי היצור וההפצה של דימויים שינו ללא היכר את אופני הכרת העולם. ציוריה של אלג'ם מבקשים להציע מהלך הפוך – גלגול תרבותי נוסף המתרחש בשלב בו רשת הדימויים המתווכים כבר הפכה לברירת מחדל. באמצעות פעולת שחזור פרטנית, מאומצת ולעולם בלתי-מושלמת, היא מבקשת לזכות מחדש בקרובים לה – לאחוז ולא לתת להם להישמט ולהיעשות דימוי צף ומנותק בעולם המאופיין באינפלצייה של דימויים.

אלג'ם אומרת שבתל אביב לא ניתן להפריד את הנהנתנות מאקט ההדחקה. יוצאים כדי להתכנס ולשכוח, רוקדים, אם לשאול את כותרת ספרו של ניסן שור על חיי הלילה בעיר, עם דמעות בעיניים. למראה הציורים קשה שלא לחשוב על ההקבלה בין העולם שמוצג בהם למעשה האמנות של אלג'ם ולאופיו הפרדוקסלי. אלו ציורים שמתנגדים לניכור הגלום בהיעשות דימוי, אולם את ההתנגדות הזו הם אינם מביעים באמצעות ביטול או מחיקה של דימויים, כי אם בהעתקה והתקה שלהם למדיום אחר. אם חופרים מעט מתחת למעטפת התפאורה, מגלים ציורים שמבקשים להפוך את תהליך התהוותו של הדימוי מגורם המייצר ניכור בין בני אדם ליסוד מאחה ומרפא.

יונתן אמיר

* גי דבור – חברת הראווה. בבל, 2001. מצרפתית: דפנה רז.

FLASH POWDER

2011-05-15T13:32:00.001+03:00

צילום: יובל חי

וואו! ReBlogging

2011-05-02T22:46:00.000+03:00

(-:

גליה פסטרנק המהממת מארחת אותי בדיוקן בבלוג המעולה שלה!

כנסו

יששששש!!!!

2011-04-26T11:22:00.000+03:00

נתראה שם ב5/5!!

2011-04-18T17:55:00.002+03:00

5/5/2011

NEW WORK

2011-04-10T16:24:00.000+03:00

THE SISTERS, Oil on canvas, 185/135cm, 2011

NEW WORK

2011-04-10T16:20:00.000+03:00

NUSHKA, Oil on canvas, 120/100cm, 2011

בכי תמרורים

2011-04-10T16:11:00.002+03:00