ימין ושמאל רק חו"ל וחו"ל - מכתב #10,(שנייה לפני הטיסה לסן פרנסיסקו .סוף ינואר2011 יום שישי בלילה.
ימים די מהפכים עוברים עלי בזמן האחרון, אני מתחילה להרגיש בפרינסטון ובניו יורק, באמת בבית ונראה שהגלגל שלי מתחיל לזוז אחרי כמעט חצי שנה של עבודה מאוד אינטנסיבית בעיקר בלנסות ולהבין איפה אני? מי נגד מי? מתי? מה? למה? וכמה? ואיך? והאם? ואחרי קצת תקופה שהיה בה גם סוג של פרידה או אבל מסוים, שאינו דווקא עצוב,ממה שהיה לי לפני שעברתי לגור כאן, העבודה שלי שאהבתי מאוד, חברים טובים טובים ואהובים שלי, מכרים, קולגות, המשפחה שלי...כל החבילה הזאת, שהרכיבה את החיים שלי ,נמצאת (לא רק גיאוגרפית) רחוק ממני עכשיו ,במקום חם מתוק ומופרע(נראה שישראל משתגעת?!?!) ויקר לי עד מאוד מאוד! אני עזבתי והלכתי רחוק רחוק וזה מורגש יותר ויותר ככל שעובר הזמן, שום דבר בזה הוא לא אסוני או דרמטי מידי, זה הרי לא שמישהו מת, או שאיבדתי קשר עם העבר שלי, אלא שפשוט אני מתמקמת בעולם אחר לאט לאט, יותר ויותר, וכל הפרספקטיבה וכל הפרופורציות המוכרות כל כך, משתנות. התחושה הכללית שמלווה אותי לאורך הדרך הזאת, היא שקורה דבר גדול ומעניין שמשנה אותי ומגדל אותי בצורה שלא הכרתי קודם, בעצם אני קולטת כמה השינוי שעשיתי בחיים שלי,ראשית בזה שהתחתנתי עם דן ושנית בזה שעברנו לחיות כאן לשנים הקרובות ..ומי יודע?... הוא שינוי עצום בגודלו,אני לא חושבת שתפסתי עד כמה, עד לאחרונה. ופתאום זה מתבהר לי ,ומובן לי יותר, ואפשרי בעיני הרבה יותר.וזה קרה גם מהר משציפיתי, יש בזה מצד אחד המון המון שפע מנטאלי.ומצד שני, זה מגדל תחושה של סכנה, אולי סוג של פחד לאבד...(אבל זה, כמו שאומרת הרפואה, סימן שטוב בחיים).
השבוע נפתחה תערוכה קבוצתית בניו יורק בה אני משתתפת, זוהי התערוכה הראשונה שלי כאן וצפויות לי עד הקיץ עוד שלוש וגם השתתפות בסדנא (אל תשאלו איך זה קרה כל כך מהר?!?!שוק!, כנראה שכשהייתי כה מרוכזת ועסוקה בהתאקלמות שלי כאן ובניסיונות להניע את הגלגל שלי כאן ,יצא שיריתי כמה חיצים טובים) טפו טפו טפו. כשיש לי דד ליינים אני בן אדם יותר מרוצה, ויותר שמח בחלקו באופן כללי. אז כיף לחזור לעשייה וכיף שיש על מה לעבוד ומפתיעים אותי המקומות בהם היצירה שלי משתנה כתוצאה מהמעבר הנה והמקומות בהם היא נשארת בעצם אותה שפה שאני רגילה לדבר בה...מלבד התערוכה שנפתחה השבוע שבה אני מציגה את העבודה "אני זאת שהמציאה את הגלגל הזה" 2009 , כל הדברים האחרים שאני עובדת עליהם בימים אלה, הם פרויקטים חדשים לגמרי ,מייד אין אמריקה וזה תהליך אחר לגמרי ,מאוד מסקרן בשבילי.ואני מאוד מברכת עליו.
נאו לט מי גיב איט טו יו אין אינגליש / פתיחה במבטא אמריקני-(חוויות מהפתיחה שהייתה ביום ג').
התערוכה שבה אני משתתפת , נפתחה ביום שלישי השבוע, בגלריה במנהטן שנקראת http://csvcenter.com/2005/about.htmcvs- SotoVelez Gallery
זו גלריה שהבעלים שלה הוא פורטוריקאי, והם קיימים כמרכז תרבותי,ללא מטרות רווח משנת 93, יש להם כמה מבנים במנהטן. זה מקום מאוד, מאוד, מאוד, פרינג'י שמתקיימות בו גם הצגות והקרנות של סרטים, הוא לא מזכיר ולא דומה לשום דבר שיש בארץ,סוג של ביזאר אמיתי,מארגנת התערוכה או האוצרת(למרות שהיא לא ממש אצרה) היא בחורה חביבה מאוד מארגון שנקרא
http://circlearts.org/-Circle arts
שפועל גם הוא ללא מטרות רווח בהפקה של אירועים בעיקר בתחומי מיצג ואמנויות הבמה ,הם מקיימים אירועים כאילו רדיקליים או כאילו פרינג'יים, אבל לא באמת..., מה שהפך את כל החוויה שלי שם להזויה במיוחד ,כי אני לא ממש רגילה לאיך שהם עובדים, וכי לא בדיוק נהייתה לי איתם שפה משותפת, וכי אני קצת מושכת למקומות אחרים בעבודות שלי, לא יודעת...בכל מקרה זה היה כיף מאוד מאוד להכיר אותם ולעבוד איתם,אם כי אני חושבת שהתוצאה הסופית, התערוכה כולה יצאה די חלשה,אבל אני בתקופה של הרבה הרפתקאות ממילא ,אז למה לא!
הנושא של התערוכה הוא בתרגום הכי פשוט:עבודות שמבטאות את האופן שבו האמן ירצה להיזכר לאחר מותו
מכאן הסיבה לזה שאני מציגה שם את הגלגל, "אני זאת שהמציאה את הגלגל הזה" 2009-הנה קצת תמונות מהפתיחה:
אחד מהדברים המצחיקים שקרו לי בתערוכה הזו שכנראה קיבלתי הודעה על כך שאני משתתפת בה כשהייתי בקוסטה ריקה, וכנראה שמחקתי את אותה הודעה בין כל המיילים כשחזרתי בטעות,מה שגרם לזה שבעצם שלושה ימים לפני הפתיחה, ביום שישי לפני שבוע, הבנתי שאני משתתפת בה, כי קיבלתי את ההזמנה להפצה+הודעה שעלי לבוא לתליה ביום ראשון. העניין הוא שהייתי כל כך מופתעת, כי לא היה לי שום מושג שזה הולך לקרות החודש,זה דובר בתחילה על סביבות מאי, והגלגל המקורי בכלל נמצא בישראל, היו לי שלושה ימים שרובם סופ"ש לנסות לשלוח את הגלגל לכאן בדואר, וזה כמובן לא היה הגיוני בכלל, אז פשוט רצתי לניו יורק, לסטודיו של אילן דוד של דן(הוא הפסל אילן אברבוך)יש לו שם את כל המכונות והציוד ,קניתי שני גלגלי אופניים ועשינו יחד תוך שעה אחד חדש, זה ללא ספק ירשם כאחד הרגעים היותר מגוחכים בקריירה שלי, אבל יצא לנו טוב מאוד ,אפילו יותר מוצלח מהמקור. ויש סיכוי שאולי הגלריסט הפורטוריקאי יקנה אותו, ואז זה בכלל יהפוך לאגדה קורעת בעיני!:-)
באירוע הפתיחה היה יין גרוע והייתה בחורה שעשתה מיצג בתחתונים, איך לא? זה כרגיל קצת הביך אותי שרוקדת שם מישהי חצי ערומה כשבחוץ 0 מעלות, מולה ישב בחור שניגן משהו בגיטרה ולא כל כך הבנתי מה זה , אם זה מיצג? או הומלס טועה?, שמחתי ממש על כך שלמרות שאני לא ממש מכירה שם אף אחד ,הגיעו (מהצד שלי) עשרה אורחים מכובדים, חברים יקרים-חדשים, מעכשיו, וגם כמה מן העבר המשותף והטוב, במדרשה שנמצאים פה גם. אחד האמנים שמציגים איתי שם ,שהכרתי רק בערב הפתיחה התעקש להסביר לי ,שהוא רואה בגלגל עם השפיץ סוג של שד עם פטמה חלודה, ושהוא חושב שהעבודה שלי היא מידי ארוטית לטעמו...אני חושבת שהוא היה סוטה ושיכור ושהציור שלו הכי מכוער בעולם. לאמנית המסכנה שרקדה בתחתונים הצעתי כוס יין, והיא דווקא הייתה חמודה,והחלפנו טלפונים,למרות שאני קצת חוששת שלא יהיה לי על מה לדבר אתה אז אני מקווה שהיא לא תתקשר... ,היה שם עוד אמן, החמוד היחיד בחבורה שמו קן, גם היחידי שאני זוכרת את שמו, העבודה שלו הייתה נחמדה מן סוג של מכרמה מפחיות אלומיניום, אהבתי את הרשרוש של זה..וזהו בערך! אחר כך הלכתי לשתות בירה ולאכול צ'יפס עם גבריאלה חברה שלי מימיי המדרשה שבאה לפתיחה ועם דן וזה היה כיפי.הרגיש מאוד טבעי כל העסק וסה"כ באמת היה דומה לפתיחה באיזה חור בפלורנטין נגיד ,רק שזה היה באנגלית.
הימים האחרונים הם ימי סוף הסמסטר הראשון של דן וכל יום יש כאן מסיבות בבית של מישהו אחר, זה מאוד כיף,(למרות שאנחנו לא מפסיקים לאכול וזה קצת מדאיג, כנראה שזה קשור לזה שנורא נורא קר כאן עכשיו ולא מפסיק השלג!!!) היום כולם טסו לחופשה, ואנחנו מסתלקים בבוקר לסן פרנסיסקו יוהו...(לא אשכח לשים פרח בשערי),
והנה עוד קצת תמונות מהאירועים האחרונים מסיבות סוף סמסטר,סופות שלגים,פגישה עם עינבלוש שבאה לחופשה מהאיטי, ויומולדת לדן דן:
נשיקות והחלקרח
באהבה וגעגוע אפ
