פראש או טראש? הפינה של דנה יואלי

פראש או טראש – הבן יקיר לי

הרבה דברים קרו בחודשים האחרונים, מאז יציאתי לפגרה..

מפלס הטראש איים להתפקע, ואנחנו בשלנו. אז למרות הז'קטון של שרה, והכובעים של הביאטריסיות ועוד כהנה וכהנה שהתרחשו בזמן האחרון, אני רוצה להעלות כאן נושא שלכאורה מציב את עצמו במעמד הברור מאליו.

בשבוע האופנה הרוסי שהתקיים באפריל הוצגה קולקציה די דבילית לנשים, כנראה סתומות, ששואבת את ההשראה שלה מיהודים אורתודוקסים חסידיים (פיהוק).

מכיוון שלמעט העובדה ששטריימלים מסוימים עשויים פרוות צובל שנשחט באכזריות למען המטרה התמוהה המדוברת, ושבעקבות סירובם האיתן של פלגים אורתודוכסים לא מתבצעת חקיקה בנוגע לסחר בפרוות בישראל, אין לי דבר וחצי דבר נגד הלבוש החסידי.

נהפוך הוא - מי כמוני, שיודעת סבל מהו ולימדה את עצמה לחייך, גם אם דם איננו זורם יותר לאצבעות הרגליים שלי לאחר שחנטתי אותן בנעל משגעת, כמעט במידה שלי, יכולה להעריך ציבור שלם ששם לו כנר לרגליו את מראה השכבות המונוכרומטי, והולך בקיץ הישראלי עם מעיל וכובע פרווה (!!!), גרביים מתוחים, חולצות מכופתרות ועוד ועוד דברים שמאדים את נשמתך בתוכם בעונה הוולגרית הנוראית הזו שאנו עומדים בפתחה.

בכל אופן מרוב ההו-הא שעוררה הקולקציה המדוברת מסיבות שאינן ברורות עד רגע זה, כמעט ושכחנו מגוטייה.

גוטייה, להזכירכם, היה פעם חלוץ וגאון, וב-1993 הציג קולקציה מסעירה שהיתה כל כולה אודה מרגשת למרקם האנושי ההטרוגני בצרפת, להצטלבויות אתניות, דתיות ומעמדיות, תוך משחק והתלהבות של ילד.

והטיקט ההיסטרי

  כנראה שב-1993 היינו קצת פחות שמרנים, כי הקולקציה ההיא לא נחשדה בשטחיות, פופוליסטיות וגזענות.

פוליטיקלי קורקט תמות כבר, זה נמאס

וחוץ מזה מה יגידו הנייטיב אמריקנז שגם לקחו להם את השמורה, גם בנו להם קזינו, ועכשיו גם כל סלבריטי סוג ז' חושבת שהיא פוקהונטס?

מה דעתכם - פראש או טראש?

פראש או טראש? הפינה של דנה יואלי

פראש או טראש – שיני חלב וגיל הזהב

בחלוקה הבין כה מדכדכת בין גברים לנשים, נוצצת לה כשלט ניאון צבעוני הבטחת ההזדקנות. (אוקסימורון)

כולנו יודעים שהגבר המאפיר הוא בעל ניסיון, מבוסס, חתיך ומיושב (באנגלית סילבר פוקס) בעוד שהאישה אינה מכסיפה, אלא מאפירה, והיא במקרה הטוב מרשעת ובמקרה הרע סבתא שהגיעה לקצה.

אולי בטרמינולוגיה הזאת טמון כל ההבדל בגישה - הכסף המלכותי לעומת האפור העגום.

כמו בספרות ובמוסיקה, (איך שיער ראשו של אבא של ג'וני קש הלבין בגללו!) מחקרים רואים קשר בין דאגה או סטרס שמאיצים את היעלמות המלנין משורש השערה ובכך גורמים להלבנתה. עוד נמצא שהיום יותר מתמיד נשים מתחילות לגלות שיער שיבה בגיל צעיר ביותר, בתחילת שנות העשרים שלהן.

קשה לי כמובן לחלוק את ניסיוני האישי מכיוון שזה מספר שנים שלא ראיתי את צבע השיער הטבעי שלי.

לאחרונה, אני רואה יותר ויותר נשים צעירות מחוץ לעולם האופנה כמו בתוכו שלא צובעות את שערן, ונותנות לו להכסיף באלגנטיות מעוררת קנאה.

הסופרת היפהפיה שרה האריס והדוגמנית קריסטין מקמנאמי

ניקול חושפת את המאבק בטבע

והטרנד הבלתי נמנע, טראשי באופן עקרוני, ובדבר הקדמת תרופה למכה – צביעת השיער לאפור

קלי אוסבורן ואנונימית מהממת

בתצוגת האופנה של גוטייה חורף 2011

מה דעתכם? פראש או טראש?

דימויים:

Google images

Jak&jill

Daily mail UK

פראש או טראש? הפינה של דנה יואלי

הנס כריסטיאן אנדרסן - פראש או טראש

בשבועיים אפלים אלה באיזור הדימדומים הסקסי בד"כ בין טראש לאופנה, ולמרות שיש שבוע אופנה מסעיר שמתנהל ברגע זה ממש, החלטתי להתמקד בידיעה קטנה, קאמרית כמעט.

בתחרות הסמויה בין קתולים לפרוטסטנטים תמיד לקחתי את הצד של ארצות השפלה. משהו אפל, עמוק ונטורליסטי תמיד משך אותי למקומות שהביאו לנו את דירר, האחים גרים, אוטו דיקס ואן דמולמיסטר.

אין פלא אם כן שאני אוהבת כל מה שיוצא מג'יל סנדר, מאז ומתמיד וכנראה לתמיד.

בשנים האחרונות ראף סימונס הגאון מרביץ בנו תורה בבית האופנה המדובר ומוציא תחת ידו דברים מרהיבים. התחכום והפשטות, האינטלקט הרדיקלי, בחיי זה מרגש.

באתר האישי של סימונס, יליד 68' מבלגיה, מופיע המסר שלו: "פרייד איז אינדיבידואליטי" גאווה היא ייחוד.

די בומבסטי

ואז שוחרר הדבר הזה:

לדברי העורכים בחנות אופנת העילית המקוונת נט-אה-פורטה:

“Jil Sander puts a contemporary spin on the classic carryall with its bright-orange transparent acetate bag. Carry this statement shopper to punctuate a new-season muted palette.”

קונטמפוררי ספין או ווט דה פאק?

דימוי

http://www.net-a-porter.com/

פראש או טראש? הפינה של דנה יואלי

פראש או טראש  -  תל אביב-ברזיל

לעומת מצרים העתיקה, שבה תוארה האלה נוט, אלת הרקיע, כשמשולש שחור מתנוסס בגאווה בין רגליה, בתרבות המערבית תיארו נשים (בציור ובפיסול) ללא שיער ערווה, ובד"כ תוך כדי איזה טשטוש של האיזור.

התחמקות מקבלת החלטות נקרא לזה.

ברגע מכונן בתרבות במאה ה-19 גויה חשף את המאיה העירומה – ציור ישיר של אישה בעירום. השלב הבא היה  ל'אוריז'ין דו מונד של קורבה.

חלפו להן מאה וחמישים שנים, ובעקבות תרבות הפורנו שהתפתחה בשנות התשעים ואילך, תחום השיער אצל נשים הלך והצטמצם, עד לכדי מראה של חליפת יומולדת.

לכן הייתי כל כך לא מוכנה לפרסומת הזו:

אמריקן אפרל, חברה שגרבוני דיסקו זוהרים, סרטי מצח מבד מגבת, ומשקפיים אירוניים הם לחם חוקה, לאחרונה עלתה לכותרות בעקבות כל מיני שערוריות בהנהלה הגובלות בהטרדה מינית מצד המעסיק דוב צ'רני, ובקוד לבוש קיצוני שנהוג בחנויות (לדוגמא עובדות החנות צריכות להמנע ממייק אפ בסיס, מאודם ומצביעת שיער).

מה שחריג באמת בעניין הזה היא עצם הגשת האלטרנטיבה לכל מה שבלונדיני, מנותח, מקומר, מאופר ומטופל. כמה שאני לא אסתייג לעיתים מהקלות הצפויה של אמריקן אפרל, כתופעה תרבותית, ההישג המשמעותי כאן הוא בעמדה שמתנגדת לטריוויאליות של השיבוט שחונכנו  להימשך אליו ולנסות להידמות לו.

מה דעתכם, פראש או טראש?

ערווה או שעווה?

דימויים:  

http://www.huffingtonpost.com/

Google images

פראש או טראש? הפינה של דנה יואלי

בן או בת, פראש או טראש?

נפתח באלגוריה: ביום שבו שום דבר לא מסתדר, מי לא אוהב למצוא שטר נשכח של 50 בכיס הג'ינס?

לצד התחושה המדכאת שמציפה אותי מדי פעם, בתכיפות גוברת, שעולם התרבות ובתוכו כמובן גם תעשיית האופנה הופך לגזעני וסקסיסטי יש לי גם הפתעות שמתבלטות על רקע הרמה הכללית הירודה.

זה התחיל כשאקנה השבדים הוציאו קולקציה לטרנסג'נדרים (האמת היא שהתמונות הבודדות שניתן היה למצוא הראו מה שהיה ניתן לתאר אותו כדאבל דנים סטנדרטי שכמותו ראינו די הרבה בשנה וחצי האחרונות)

נוור דה לס עצם ההגדרה סיקרנה אותי.

נניח בצד את המשמעות הבעייתית של הפרדת לבוש על פי נטייה מינית בלה בלה, כאילו שהיא אינה קיימת גם כך. זהו עצם הרעיון של מותג מצליח ביותר שמייחד אגף לסיפוק הצרכים הסגנוניים של טרנסג'נדרים, ומוציא אותם מהחנויות של קומה שתיים בתחנה המרכזית החדשה, שמעורר התרגשות.

זה כמובן מוסיף קרמבולה לסלט האקזוטי הישראלי בסיפורים על שבדים ושבדיות מתנדבים בקיבוץ עם מיניות משוחררת (הצעת הגשה: להשתמש באבטיח מרוקן כבקערה!!).

בערך באותו הזמן התחלתי לראות את הדוגמנית הזו בכל מיני מקומות, אבל האסימון נפל אצל ריקרדו טישי (הגאון בז'יוונשי)

קוראים לה ליאה טי, בת 28, ונולדה בשם לאונרדו צ'רזו. היא התחילה כאסיסטנטית אצלו, והפכה לדוגמנית מדידות, והיום היא לפני ניתוח לשינוי מין. (מסתבר שגם אם לא קוראים לך ג'יזל ואת טרנסית מברזיל עדיין תפסת  את אלוהים בביצים)

שילוב מוחץ של סטייל אפל, עמימות מינית, גותיקה ומבט מקפיא דם, ומצד שני סקס-אפיל סמי פרחי, שיש בזה משהו די סקסי בסה"כ.

ואז החל להופיע בכל המקומות הנכונים, במזיגה מושלמת בין אוונגארד למינסטרים של היי פאשן הדוגמן הזה:

אנדרה פז'יק, דוגמן שעושה קריירה על הבסיס שהוא נראה כמו דוגמנית ממוצעת, (אוקסימורון). נשים בצד את העובדה שכל בחורה ששכלה בראשה היתה רוצחת בשביל השיער הזה.. מה קורה כאן?

לא צריך להיות גאון כדי להבין שהכיוון הגלוסי של עולם האופנה הולך לכיוון הנשי

אבל משהו עדיין הציק לי.

הנשיות הזו היא מאוד מסויימת: כחושה, ארוכה, ויש כאן הידמות לנשים במובן הטוטלי, שלא משמר את פן האותנטי של המקור. ולא רק זאת אלא שיש כאן הידמות לנשים במובן הרע של נשים באופנה: מראה של דוגמנית, לא ריאליסטי, ארוך, רזה, קצת רעב עם מבט מעונה, ולא במיוחד ויטאלי.

משהו בדימויים האלה מעיק עלי. תחת מסווה של ענייני ריבוי ושל קבלת האחר, עולה ריח של ריסון מיליטנטי של האחרות שלו ואילוץ התאמה למיינסטרים האחר (ועוד לא הראיתי לכם את הדוגמן הלבקן שמככב במודעות של ז'יוונשי השנה).

בדיוק כשתחושת המועקה הציפה אותי עד כלות, מארק ג'ייקובס, שליח מהמרומים, בא לעולם כדי לעשות טוב.

לרגל הגיליון השני של מגזין אינדסטרי, מארק בדראג:

מה דעתכם? פראש או טראש? התקדמות ליברלית או דיכוי סקסיסטי?

דימויים:

http://forums.thefashionspot.com/

.http://www.fashionologie.com/

פראש או טראש? הפינה של דנה יואלי

פרובוקציה גרועה, פראש או טראש

אם יש משהו שמעורר את כעסי, זה חוסר מקוריות וגזירת קופון על משהו יעני גראונדברייקינג, אבל כל כך קולות מהעבר שאפשר למות.

קארין רויטפלד, שכרגע כולם מספידים, אחרי תקופה של כמה שנים שבמהלכן שמה את ווג צרפת על המפה, ושייכת לדור חדש של עורכות ווג יותר רדיקליות (יחד עם אנה דלו רוסו בווג ניפון), מוחלפת ע"י עמנואל אלט, צרפתייה שדופה עם סטיל תפל שיצא מכל החורים.

קארין ועמנואל בעצם חברות

(פיהוק)

אותה קארין נודעת בכל מיני הפקות אופנה נועזות, סקסיות ופרובוקטיביות אך לא נתקלתי בשום מקוריות, ומאיזושהי סיבה זה ממש דוחה אותי שיצא לה שם יצירתי ובועט במוסכמות.

השנה חגג ווג הצרפתי יומולדת 90, והשיק גיליון מסכות. מכיוון שאני אשה הגונה אני אציין שההשקה היתה מלווה בנשף מסיכות ושזה תכלס מגניב.

אבל זה שאפשר להראות לילדות בנות 15 את לארה סטון בבגדי משרתת ולגרום להן לחשוב שזה קורה לראשונה... אלוהים

מתוך גיליון 90 של ווג הצרפתי.

צילום: מרט אנד מרכוס

המקור המהמם: הלמוט ניוטון האחד והיחיד במודעה של איב סאן לורן

וניוטון בכלל

למדתי לא לצפות מקארין לכלום עוד קודם, ובכלל מתעשיית האופנה אחרי שליידי גאגא גנבה כל מה שהיה לקחת מגי בורדן.

העניינים נעו על מי מנוחות והחיים המשיכו במסלולם הרגיל ואז פתאום חשכו עיני.

טרי ריצ'רדסון, האדם והאגדה שבר את ליבי וצילם הפקת אופנה על גרגרנות, בולמיה ותרבות השפע בכיכובה של קריסטל רן.

רן היא דוגמנית מידות גדולות מהזן הנחות שלמרות שהיא סתומה ומשעממת לא מפסיקה להתבטא לגבי לחיות בשלום עם הגוף שלה ויופי בא בכל מיני מידות, ובינתיים מורידה ממשקלה עוד ועוד (היום היא במידות של דוגמנית רגילה, מס' חודשים לאחר צילום זה) עד שהצטרפה לדוגמנות מסלול אצל גוטייה ולאגרפלד וכל מיני ושאותה אני כל כך לא סובלת שאולי יום אחד היא תזכה למדור משלה.

עכשיו, דבר ראשון, איכס.

דבר שני תיזהרי על השמלה, מפגרת

וחוצמזה, ראיתי את זה הרבה יותר מדהים כאן

הפקת אופנה מהסבנטיז עם הנגאובר ומשקאות עפים

וג'רי הול מרפאת פנס בעין או סתם מצמידה סטייק לפנים האלוהיים שלה:

ואז זה: עוף לוחם סומו ותכשיטים (אגב זה צולם לווג צרפת ב94')

הכל הלמוט ניוטון, כמובן

"מה שהיה הוא שיהיה.. ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת)

מה דעתכם? פראש או טראש? גלגל מסתובב או רכיבה על הגל?


images: NY Times
Google images

פראש או טראש? הפינה של דנה יואלי

גילט פרי גלאמור -  פראש או טראש

לפני מספר חודשים נתקלתי בכותרת "גילט-פרי גלאמור – פרוות נוטריה"

כצמחונית אני רגילה לקרוא כהמשך לכותרת "גילט-פרי" טקסט טבעוני על טופו ואצות שנקטפו ללא ניצול, ביער גשם שכף רגל אדם לא דרכה בו ובאופן שלא פגע במארג החיים הטבעי של השונית, והמשכתי לקרוא בעניין.

מסתבר שבין 1880 לשנות השלושים של המאה הקודמת, יובאו ללואיזיאנה מארגנטינה נוטריות. הנוטריה היא מכרסם נהרות חמוד בצורה יוצאת מן הכלל עם פרווה מבריקה, ולכן כמובן שיש להכין ממנה מעיל או כפפות.

היות שהנוטריה היא חיה חכמה, היא התפשטה לביצות והפכה לגורם שמפר את האיזון האקולוגי (לקח: מה שקורה בארגנטינה צריך להשאר בארגנטינה)

אגב – אמריקה לא לבד, חדי העין יבחינו בנוטריות קצוצות שיער בירקון. בשנות החמישים היה רצון לפתח תעשיית פרוות מקומית משגשגת. הנוטריות הובאו, גודלו, ואז בפרץ גאונות של הטבע הפסיקו לגדל את פרוותן (מפאת האקלים הנורא ששורר כאן). בהעדר יכולת לממש את היעוד הציוני שלהן, שוחררו בנהר הירקון.

מכיוון שהיום כולם יודעים שפרווה אמיתית זה טראש קשה, וזה אנדרסטייטמנט שאין דברים כאלה, נמצאים כל מיני אמצעים שבהם ניתן לחפות על הזוועה, על הניצול ועל האכזריות שבהפקת פרוות.

מכיוון שהמין כרגע מוגדר מין "פולש" שמערער את המארג האקולוגי, מעודדת מדינת לואיזיאנה ציד חוקי של הנוטריות. כמובן שאם אפשר לגזור קופון מכך, המדינה רוצה פרווה והיא רוצה למכור אותה. מעצבים כמו מייקל קורס וביל בלאס הרימו את הכפפה.

מתוך תצוגת אופנה שנתמכה ע"י מדינת לואיזיאנה להפצת הבשורה

זה הזכיר לי את עניין הטקסידרמי, טרנד די מבאס של הזמן האחרון, גם אם מקורותיו נעוצים במאה ה-15 ומגיעים לשיא במאה ה-18 עם התפתחות המדע. הטקסידרמי הוא כמובן אובייקט של ממנטו-מורי, אבל עם כל הכבוד, כולנו יודעים שבסוף נמות. וחוץ מזה מה רע באיזו גולגולת ונר?

, טבע דומם עם נוצת כתיבה וגולגולת, 1628Pieter Claesz

ברשת החלו לצוץ דימויים של תכשיטים לאנשים דכאוניים בסגנונם, או עם קריצה אל עבר העולם הבא, עם פוחלצי חיות. עכשיו מדובר בעיקר בעכברים וביונים, המיעוט האתני של חיות הבית, והתגובות רובן בסגנון

"איכססססס בחיים אני לא אלבש עכבר על הראש, אל.או.אל" והרבה פחות הרהרי כפירה מוסריים.

אחת התכשיטניות האלה, אומרת בארטיסט סטייטמנט שלה (כן כן) שכל החיות שהיא משתמשת בהן נכון לעכשיו מתו מוות טבעי..

בהתאמה: סיכת כנף יונה וכסף טהור, סיכת עכברון וכסף טהור, סיכת דרור וכסף טהור

מכיוון שהמדור כל כך דכאוני היום, נסיים בברכת הקריסמס של הקרדשיאנז. סוג של משפחת אדמס בקטע עממי. פייר אין עליהם.

http://www.discemori.com/

http://www.okmagazine.com/

פראש או טראש? הפינה של דנה יואלי

ריטוש – פראש או טראש?



בחיי שאני לא מגזימה כשאני קובעת שבלי פוטושופ אין חיים. העולם מספיק קשה גם ככה, ורצוי לעטוף אותו בקצת זוהר, להחליק את הקצוות, ולטשטש איזה פצעון. הלא כל הפגמים האלה הם ביטויים למתח וחרדה ולחוסר השלמות הכללי שהוא כל כך לא משהו, ואפשר להיפטר מהם כסוג של פנג שוי.


בחודשים האחרונים, משל היינו באייטיז (בירת הטראש), הרשת מלאה שערוריות על מה רוטש (בפוטושופ כמובן) ומה לא. דיונים פאתטיים על אמיתות הדימוי (הלו? מה קורה איתכם?) ואמינות הדימוי העיתונאי מופיעים כאילו שאנחנו בתקופת היובש בשיקאגו.


הגל האחרון בסערה הוא תמונות האירוסין (מסתבר שמדובר בז'אנר בפני עצמו) של הנסיך ויליאם ובחירת ליבו קייט מידלטון. הבריטים, כמו אומה פסיכוטית גאה, כבר עוקבים אחריה בשקיקה, רייס הוציאו מחדש את השמלה מ-2009 שהיא לבשה בצילומים המדוברים, ובתי אופנה זולים הנפיקו עותקים של טבעת האירוסים המלכותית.


הצילומים כמובן משמימים כהוגן, הרי הם לפניכם

הסשן המדובר צולם על ידי לא אחר מאשר מריו טסטינו, צלם אפנה ידוע בעל שם עולמי, ועל מנת להסביר מדוע רוטשו הצילומים (קלות) מסר נציג בית המלוכה שהיה צורך בבלאנס של התאורה, ושהצילום משול ליצירת אמנות, כאילו ישבו בני הזוג לציור דיוקן. זאת כשלעצמה אמירה שראוייה למדור פ.או.ט, אבל נעזוב את זה לרגע.

האנתוזיאזם החדש הזה בתקשורת כמובן די מביך, בעיקר מכיוון שזו סוגייה כל כך ישנה.. וגם, למישהו אכפת שלמרילין מונרו אין אף תמונה עם איזה חצ'קון? או שרואים לה את התחתונים?, גרטה גרבו עם משהו בין השיניים?
בכל מקרה, הטרנד החדש בלי פוטושופ ובלי איפור חודר לכל חלקה טובה. אל הצרפתי, שהיה אפשר לסמוך עליו שירכך קצת מהמציאות הכעורה בחוץ, חשף ב-2009 תמונות של הנשים היפות בעולם – סופי מרסו, מוניקה בלוצ'י, אווה הרציגובה ועוד - בלי איפור ובלי פוטושופ, על פני שער העיתון. התוצאה די מהפנטת למען האמת

ובאיחור לא אלגנטי של יותר משנה, עשה כך גם מארי קלייר האמריקאי, עם ג'סיקה סימפסון (כאילו שלמישהו אכפת)

תמונות של מדונה הופצו לתקשורת בלי פוטושופ עם ידי הרמבו המגויידות שלה.. (עדיין תופעת טבע) שערורייה!

ורגע לפני שהגופה מתקררת, עיתון וי שאמור להיות דווקא הכי קאטינג אדג' מהשלושה שנזכרו, הוציא בחודש שעבר את האייג' אישו שלו, מה שנקרא "יפה בכל גיל" ועל השערים מככבות, נכון הבנתם, נשים בכל גיל, בלי איפור!! למה?!
מסתבר שהיה שם די הרבה פוטושופ מעורב, ג'יין פונדה התבאסה מהתוצאות, אני חושבת שבצדק..

מה אתם אומרים, פראש או טראש?


נסיים בפדיחה ריאליסטית - כוכבות אמיתיות עם שיער בבית השחי
טיירה, דרו, הילרי, ולילי אלן.. אוי וי

דימויים:


Splash News, NY times,