הבמאי דאגלס סירק, מרגש בכל פרמטר, אתה רק רק רוצה להיות חלק מהפריים, לעשות את זה שלך. ככה קולנוע אמור להיות, לעורר את תשוקת הניכוס הזאת, את הרצון האסקפיסטי הדחוף לאלטרנטיבה, בה הכל מואר באופן מושלם והאור מאיר רק על יופי. וכמה הייתי רוצה שמישהו יסדר לי ככה את השיער לכבוד שבת:
