ימין ושמאל רק חו"ל וחו"ל-המכתב החודשי לבלוגי.
לפני שבועיים ומשהו יצא לי להיות בסדנא של ארגון שנקרא קריאייטיב קפיטל בשיתוף עם ארטיס, זאת הייתה סוג של סדנת קואצ'ינג, שארטיס הזמינו אותנו אליה, שמטרתה הייתה ללמוד כל מיני שיטות לקידום עצמי של הקריירות האמנותיות שלנו, רוב ההרצאות שם היו מאוד רלוונטיות ומעניינות, חלק מהן היו קשורות יותר בניהול זמן וניהול אישי כלכלי, או ב איך להציג את העבודות שלך בפני קהל או בפני אנשים בודדים, או איך לכתוב הצעה לפרוייקט או ארטיסט סטייטמנט, איך לנהל משא ומתן ולהצליח בו, איך לעשות יחסי ציבור לעצמך, איך להפוך את האתר שלך לאתר טוב יותר, ואפילו כל מיני טיפים של שפת גוף, דברים שכל אחד ממשתתפי הסדנא, ולא משנה באיזה שלב הוא בקריירה שלו, מתקשה בהם קצת, היינו חבורה אקלקטית למדי של אמנים, כולנו ישראלים, חלק גרים כאן חלק באו מהארץ , כל אחד בכיוון אחר, בשלב אחר,מה שבטוח היה, זה שאנחנו לא אנשי עסקים!! והאוריינטציה של הסדנא הזו היתה מאוד עיסקית, אז זה היה קצת משונה בהתחלה, אבל אני חושבת שלמדתי מיזה הרבה מאוד, וגם הרבה דברים פשוט התבררו לי כדברים נכונים שאני עושה ממילא באופן אינטואיטיבי ולא מודע, כך שזה גם הועיל וגם חידש וגם זה היה כמו סוג של חיזוק ברגים, לדברים מסוימים, שאני כבר חושבת שאני יודעת איך צריך לעשות, מה שהדהים אותי בסיפור של הסדנא הזו זה בעיקר, העובדה הלא מובנת מאליה שישנם, אמנים ומורים לאמנות ואנשי עסקים שישבו וכתבו שיטה ל איך להצליח, זה פשוט כל כך אמריקני וזר, שזה היה מטריד בהתחלה להיתקל בזה, ממבט עיניים ישראליות, סדנת ניהול אישי לאמנים, נשמע כמו סוג של בדיחה גרועה, אבל בחיי שזה היה משכנע, והעובדה המוכחת היא שזה עובד להם. יצאתי משם עם שני ספרי עבודה שחילקו לנו חחח, עם מטרות ויעדים אישיים לעתיד הקרוב והרחוק, בשבילי זו הייתה חוויה מאוד מעשירה, אבל בהחלט גם חוויה משעשעת של שוקיזם, סוג של הלם מוחלט!! היי והחלק הבכלל, הכי הכי כיפי היה, שהיו שם מלא חברים יקרים מכל מיני שלבים בדרך ומהעבר ומההווה ומהעתיד, מדרשה, בצלאל, תל אביב, ניו יורק ....., וגם פרצופים חדשים, מדליקים, זה בדיוק מה שהייתי צריכה קצת התחכחות ביצורים אהובים ומוכשרים מהעבר, זה היה שיגעון.
כמה ימים אחרי זה חגגתי 31 חורפים, יום הולדת ראשון שאני חוגגת בלי אחי התאום- אורי,זה היה מוזר, אורי הוא לא היחיד שחסר לי, רוב החברים שלי מישראל והמשפחה שלי היו חסרים לי מאוד, אמנם קיבלתי טונות של ברכות וירטואליות וכל מיני דברי דואר מרגשים, שחיממו לי את הלב בטירוף, אבל לאטס פייס איט! ישנן כמה וכמה דמויות בחיי שאין להן תחליף, ולא יהיה להם תחליף לעולם. חבריי הטובים יודעים שאם יש משהו שאני אוהבת לחגוג, זה את היומולדת שלי. ושבדרך כלל יש מסיבה, ושבדרך כלל זאת חגיגה עליזה מידי, כי הרי יום הולדת זה סתם עוד יום....,אבל לדעתי העולם מתחלק לשניים בעניין הזה- החוגגים, שבשבילם יום הולדת זו סיבה מעולה למסיבה; והמתעלמים- שבשבילם יום הולדת זו סיבה להיכנס לדיכאון. למזלי גם דן מהחוגגים, אז חגגתי בסגנון מאוד פרינסטוני, אמריקני, עשינו מסיבה בבית בבוקר יום ראשון, ובאו חברים חדשים שלי, זה לא דמה כל כך לאף אחד מהתקדימים של הימי הולדת הקודמים שלי בארץ (שהם תמיד הכי כיפיים בעולם), אבל זה היה גם סופר מגה כיף לי, וכלל בעיקר ישיבה, חיוורון שלג, עייפות של לימודים, אלכוהול ואוכל, ככה חוגגים סטודנטים קפואים וחבריהם כששלג וקור כלבים בחוץ היה נעים באותו יום רק מינוס שבע מעלות, צ'ילי, רגוע.
הנה לינק לתמונות-אני מודה שזה נראה כמו יומולדת 81 ולא 31, אבל ככה זה, לאנשים האלה יש מוח כבד נורא, הם חייבים לשבת או להישען על משהו, נראה לי שכבד לסחוב את זה כל כך הרבה, ואני אין לי תירוץ, אני כנראה מדמה להם כבר קצת, אבל זה מתאים לי, ממילא כולם כל הזמן יורדים עלי שאני חיה כמו פנסיונרית. נראה שאני בסה"כ נכנסת לדמות,
(אתם כבר בטח מזהים את הפרצופים...,מאירועי הפרקים הקודמים .....) וכן,אני יודעת! רובם בנים!, מה לעשות...!!,נדמה לי שתמיד היו לי בחיים יותר חברים בנים, מחברות בנות (מלבד ארבעת החברות הטובות שלי שאני לא מוכנה להיפרד מהן לעולם, ושאני אוהבת אותן יותר מאשר אותי, ושאני חולמת להיות איתן יחד גם בבית אבות, אם נצטרך). כל יתר האנשים סביבי הם בעיקר תמיד היו וגם עכשיו, בנים. בדרך כלל זה נחמד מאוד מאוד, וממש מתאים לי,חוץ מ לפעמים כשלמשל יש טקס אוסקר ולאף אחד, אין כח לראות, או שהם לא ראו בחיים שלהם את הסדרה האגדית, דספרט הווס וויפס, אז אין לי אפשרות לחלוק איתם את העונג האדיר שבהתמכרות לסדרה הזאת...,אבל הם נהדרים החבריה החדשים- אין תלונות, הם משהו משהו והיה לי כיף לחגוג איתם יומולדת מאוד מאוד,ורק שתדעו שכשהם לא מדברים על כלכלה אז הם נורא מצחיקים ויש להם הרבה מה להגיד ותמיד מעניין איתם.
אחת מארבעת החברות הטובות שלי שמה רותי אופנהיים, היא חברה שלי מגיל 6 הלכנו יחד לגן והיינו ביחד בבתי ספר ,ובתנועה, ובחוגים, ובבריכה, ובוואדי של תמרת ,וכשגדלנו יצא למזלנו ששתינו נהיינו אמניות,לפעמים זה מאוד כיף שהחברות הטובות שלי עוסקות באותו תחום,לפעמים זה גם לא כיף,במקרה של רותי ושלי זה כיף חיים...רותי לא למדה בישראל, היא עשתה תואר ראשון בהולנד וניו יורק,ועכשיו היא אוטוטו מסיימת תואר שני באמנות באוניברסיטת קורנל בעיירה איתקה, שבצפון ניו יורק סטייט,יומיים אחרי היומולדת שלי נסעתי אליה לבקר אותה,וחגגנו לי יומולדת במסעדה, ויום אחרי זה, נתתי ארטיסט טוק-(הרצאה על העבודות שלי)בכיתה שבה היא מלמדת כעוזרת הוראה לסטודנטים לפיסול ואמנות תואר ראשון, בסדנת הפיסול של קורנל,שזאת סדנה מהממת וחלומית,שם גם עובד ג'וש ,בעלה של רותי החמודי, שבאותו ערב חגג גם הוא, כי נפתחה לו תערוכת יחיד בגלריה הלימודית של התכנית לאמנות של קורנל. תערוכה שווה לאללללה ששמה-חי!!אפילו שאני משוחדת ככה אני חושבת!!מקווה שיצא לו אולי להציג את זה בארץ הקודש גם., איתקה היא עיירה כפרית קפואה,אבל משגעת ביופיה,גם יצא ככה שנפלתי על סופת שלג מטורפת שהגיעה במפתיע משום מקום, אחרי שכבר די חשבתי שהחורף הגיע לקיצו ושהאביב מתחיל, חטפתי את זה לפרצוף, שום אביב ושום נעליים, שלג שלג שלג שלג שלג בחיים, לא ראיתי כזאת כמות מופרעת של שלג, זה היה פשוט עוצר נשימה מכל בחינה אפשרית, ובכל מובן שהוא. הדבר הטוב שיצא מהשלג הזה הוא, שהצלחתי, לסיים את הצילומים לסרט החדש שיוצג בקיץ בארץ,כחלק מוידאו אינסטליישן שאני עומלת עליו בימים אלה ממש, יחד ובמקביל לעוד שני פרויקטים ענקיים,שעתידים לבוא עלי לטובה בקרוב,אספר לכם עליהם בהמשך. הנה קצת תמונות מאיתקה-
והנה לינק לאתר הנפלא של רותי שלי הנפלאה- רותי היא אמנית אדירה- היא מצחיקה וחכמה, שילוב של אינטלקט וקסם ורוח שטות יקית, עם נגיעות שמיים ואהבת אדמה שאיננה ספציפית ואינה תלויה בדבר. כנסו כנסו לאתר שלה, זה מרגש מה שיש שם, בחיי,במכתב הבא אני אראיין אותה על העבודות שלה ועל פרוייקט הגמר שהיא עובדת עליו בימים אלו. כל מי שאוהב מודרניזם+קונספטואליזם טהור שווה לו לעקוב אחריה. htp://www.rutopp.net/ זהו בינתיים, סיפורי הזמן האחרון קצת מתמעטים,ונהיה לי פחות זמן לכתוב פרטי פרטים כמו שהייתי רוצה וכמו שאני אוהבת, כי אני עובדת מלא בזמן האחרון, שזה דבר משמח ומבורך, מלבד שתי התערוכות שיוצגו בארץ בקיץ, אני מתחילה השבוע לבנות אינסטליישן סייט ספציפי, לתערוכה קבוצתית באינדסטרי סיטי ,בברוקלין, זאת תערוכה קבוצתית שמשתתפים בה עשרה אמנים כולל אותי והיא נקראת קקטוס צבוע ,היא תפתח ב21 לאפריל, העבודה על האינסטליישן הזה, קורת בחלל עצמו ואני מתחילה אותה ביום שני הקרוב, האמנים המשתתפים בה מלבדי,מחציתם ישראלים ומחציתם אמריקנים,כולנו עובדים יחד, בחלל חודש ומשהו מראש, כל אחד על פרוייקט משלו, החלל באינדסטרי סיטי הוא ענק בגודלו, כל אחד מאיתנו עובד בשטח של בערך,עשרה מטרים על עשרה מטרים, זה שטח עצום בגודלו שאין בו קירות הפרדה ,אני מאוד מתרגשת מהתערוכה הזו כי אני מציגה שם עבודה חדשה שלי, שהיא כולה מייד אין אמריקה, ולא היתה מעולם בארץ קודם לכן, וגם כי בסופו של דבר אני כנראה הכי אוהבת לעבוד בסדרי גודל גדולים,וכשהחלל נתון מראש, ואפשר להתחרע זה הכי הכי, וזה גם סוג של כיף שאפשר לחזור לחשוב בגדול. וגם כי אני סקרנית לראות מה יצא לנו מהעבודה המשותפת בחלל הענק הזה, אז אם תהיו בניו יורק בסביבות פסח ואחרי, אל תחמיצו את זה,הנה רשימת החברים המשתתפים
ולפי סדר ה איי בי. סי-
Aimee Burg, Elisheva Levy, Efrat Kedem, Itamar Jovani, Jessica Segall, Maggie Sullivan, Natalia Zubko,
Ryan Wolf, Tamar Ettun and Yonatan Ulman.
אשלח לכם בקרוב הזמנה ושעות פתיחה, כי ברור שכולכם באים לניו יורק בפסח, לא?ככה אומרות השמועות בפסח כוללללללם כאן,אני מחכה לכם, בואו , בואו.
ולסיום,שווה לכם לקרוא את הטקסט הנהדר של חברי המוכשר ביותר. והנדיב ובעל החיוך הנצחי יהושע סיימון,זה טקסט מעניין ומכונן,נא לקרוא!! זה יעזור לכם להבין הרבה דברים מרתקים שקשורים לאובייקטים, לחפצים שלנו, לניאו מטריאליזם,זה אולי אפילו יעזור לחלקכם להבין אותי הרבה יותר טוב!
מחר אלך לי לראות מה קורה בארמורי,ובטח בפעם הבאה אביא דיווחים ותמונות מהתופת,
שבת שלום, יקרים
אוהבת, אפרת
נ.ב-הנה שיר שכיף לי להקדיש לכבודכם,
