אי אפשר לא להרגיש שנאה אל הדמות הזו שנמצאת מעבר לבר, הרי לעזאזל, כל דבר בה נראה מושלם, והחיים שלה הם בטח הדבר הכי קל שאפשר לדמיין. ואם צריך להיות כנים, ולנטוש לרגע את ההתנשאות שצריך לבלוע מדי בוקר כמו תרופה, כנראה שהדבר הכי טוב בעולם זה להיות פריס הילטון. אני הייתי מתחלף איתה בשניה. העובדה שאנחנו לא כמו הדמות הזו מעבר לבר, עם העבודה שלה, ועור הפנים שלה, שהקינאה בה מחליקה את החטטים שלו, והדירה שלה – זה בעצם דבר בלתי נסבל. אבל צריך סבלנות, ובעיר הזאת עוד מעט יגיעו כמה מילים, קצרות ואכזריות, שיבהירו מחדש איך באמת נראה היום יום שלה, ובאופן מפתיע, ודי בלתי רצוי, יהפכו את התיעוב לרחמים, למבוכה, לחרטה. פתטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה