מכתב חדש לבלוג של אלין..,ימין ושמאל רק חו"ל וחו"ל ואנשים בלי שיניים,
ביום שאצלכם הייתה תענית אסתר כאן היה יום פטריק הקדוש, יומיים לפני פורים
)St. Patrick's Day(
ברור שלא היה לי מושג במה מדובר,אני לא כל כך חזקה בכל מה שקשור לקדושים ולימים מיוחדים http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%A4%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A7_%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9
באותו יום נסעתי לפילדלפיה לפגישה, מבלי לדעת מה קורה בחוץ, לבשתי את המעיל ירוק- קרמיט הצפרדע(זה המעיל הכי שווה שלי וסוף סוף אפשר ללבוש אותו כי כבר לא קפוא),שמחה וירוקה יצאתי מהבית ליום שמש משגע בפילדלפיה,בהתחלה לא ממש שמתי לב למשהו חריג אבל לאט לאט קלטתי שכולם לוטשים בי מבטים ומחייכים אלי, וחלק מהאנשים בירכו אותי..,היה אדון מבוגר לבוש חליפה ירוקה, שנתן לי בקבוקון של וויסקי ברכבת ולחש לי להכניס לכיס,פתאום נפל לי האסימון ,קלטתי שחצי מהאנשים ברכבת לבושים בירוק!! ירוק ממש ירוק" קרמית הצפרדע", כמו המעיל שלי...זה היה ממש מוזר, ואז גם הבחנתי בעובדה שחצי מהאנשים ברכבת שיכורים לגמרי,אז שאלתי את האיש מהוויסקי מה קורה, מה הקטע עם הירוק והאלכוהול? והאם יש איזה חג שאני לא מודעת אליו, וכך יצא שהוא הסביר לי הכל על פטריק הקדוש.
זה היה יום שמש קריר נעים, פילדלפיה כהרגלה הייתה הכי מקסימה,השעה היתה 11:30 לפני הצהריים וכולם היו ירוקים ושיכורים בברים שהיו פתוחים משמונה בבוקר ובתהלוכות ברחובות,זה נראה ככה- https://picasaweb.google.com/efratkedem/StPatrickSDayPhila?feat=directlink
הפורים של האירים, האמריקנים,הנוצרים,זה חג מאוד ירוק אסתטי ומשמח ,אפשר להגיד המון על איך שהאמריקנים מתייחסים לחגיגות באופן עמוק יותר, אבל במקרה של החג הספציפי הזה, כל מה שיש לי להגיד זה שכשזה טוב זה טוב!!ואם כל הכבוד לאחשוורוש ומלכת אסתר ...ויש המון כבוד! ישראל הרי ממילא אלופה בחגים ויש לנו הכי הרבה חגים ומועדים של עמים ועדות ודתות,זה נראה שממש כדאי לישראל, לספח לשאר חגיה את החג הזה גם,זה יראה מעולה,בייחוד במקומות כמו כרמיאל. או חולון.
יומיים לפני זה חזרתי מטיול שעשינו,בדרכים בלתי נגמרות, בבלטימור, וושינגטון ,למברטוויל, אנפוליס,אזורים נידחים פחות ויותר בדרך שעוברת בין ניו ג'רזי, פנסילבניה,מרילנד ווושינגטון די סי,לא ממש תכננו כלום פשוט שכרנו אוטו ונסענו לשלושה ימים בלי ממש להחליט לאן, דבר שהוביל אתנו גם לסכסוכים שנבעו מהיסטריה, (משותפת,אני לא ההיסטרית היחידה, גם דן מוכשר בהיסטריה) וגם להפתעות משמחות,זה לא שהתכנית שלנו היתה גרועה, בתיאוריה זה היה אמור להיות מגניב ממש, שכרנו אוטו ואמרנו לעצמינו בוא ניסע ונראה מה יש כאן..... נמצא מוטלים על הדרך ,נחפש הרפתקאות ובטוח נגיע לאנשהו (כאן כדאי לציין שתכניות שאמורות להיות מגניבות, בדרך כלל מתבררות כלא בדיוק),יצא שנסענו ונסענו ונסענו ונסענו ונסענו ונסענו ועוד ועוד עוד נסענו, אמריקה היא אין סופית ,זה מקום של כבישים ודרכים בלתי נגמרות,מחלפים,מיליון נתיבים,תחנות דלק מסילות רכבת ועוד.במקום מסעדות או בתי קפה, אם רוצים לעצור איפשהו בדרך ,יש רק מקדונלדס ודנקנדונאטס,ששתיהן רשתות מפלצתיות שגדלות באמריקה כמו סנאים ועצי מייפל,אלו מקומות מזוהמים ומושחתים שמגישים לך,את ההמבורגר או המה שזה לא יהיה שלך, יחד עם הסרטן או מחלת הלב שתתפתח לך בגוף,אם תעצור שם יותר מפעם פעמיים. כשהייתי קטנה,אהבתי לראות את הסרט המצוייר על מרקו,שם הוא נסע עם קופיקו גם מיילים על מיילים על מיילים, כשחיפש את אמא שלו, וכשקופיקו לא רצה לאכול את הלחם בין החמש שנים(או בן החודשיים (יולי אוגוסט)של החופש הגדול),שמרקו הציע לו,אמר לו מרקו משפט שנחרט בזיכרוני (בטח כי ראיתי את זה כל קיץ מגן חובה עד כתה ו')זה היה המשפט :"תאכל קופיקו,כשרעבים אוכלים הכל"!! המשפט הזה הדהד בראשי בכל עצירה שעשינו,((יש לי תאוריות שלמות שהמצאתי השנה והן מאוד מאוד עמוקות על פסט-פוד ,אבל כדי שלא תקיאו ,אני אשמור אותן למכתב אחר.....)).אני רק אסכם את החלק הזה בווידוי,מאוד אהבתי המבורגר, ואם היו שואלים אותי, איזה אוכל הייתי לוקחת לאי בודד,בלי לחשוב פעמיים,הייתי עונה שהמבורגר....ואז עברתי לגור באמריקה וכל זה כאמור השתנה.....אבל אספר לכם על זה בהזדמנות אחרת..הנה קצת תמונות מהטיול הזה,
האמת שחוץ מלהיות בדרך כל הזמן, בשאר הזמן ,ברווחים שבהם לא היינו בדרך, היה באמת כיף, מגניב ומעניין. בלטימור סרוטה ומשגעת ואנפוליס היא עיר נמל מלהיבה במיוחד, הזכירה לי את טבריה קצת... ופתאום רואים שם את אמריקה האמיתית,זאת של האנשים שאין להם כסף לחיות בעיר יקרה כמו ניו יורק ,פילדלפיה או סן-פרנסיסקו, זאת שלאנשים בה אין ביטוחי בריאות וכתוצאה מכך לרובם גם אין בפה שיניים, זאת שכשאתה נמצא בה אתה סוף סוף מרגיש שאתה זה שזר, כי בערים העשירות והבועתיות של ארה"ב אין תחושת זרות כולם זרים,אבל כשסוטים הצידה ויוצאים מהמרכזים הגדולים נחשף העוני הגדול נורא של היבשת הזאת, ואפשר ממש להבין ולראות את קריסת האימפריה, לאט לאט אבל בטוח, העוני הגדול והפערים הצורמים לעין מאוד מוחשיים בדרכים הקטנות הצדדיות ובערים הקטנות,אמריקה מתגלה כמקום מאוד חקלאי מאוד מתועש מלא מלא עיזבון והרס ושטחים חקלאיים,במקומות שמקיפים את הערים הגדולות זה מקום מאוד נוצרי, מאוד שחור(כמעט כולם) ומאוד גזען, שמן וחולה ועני, עני נורא נורא, זה לא קל לראות את זה ככה, הדימוי של השפע והעוצמה הלאומית האמריקאית מתפוצץ בפרצוף ופתאום מבינים שהם לגמרי הולכים ברוורס(אם יש כאן נחמה- היא רק העובדה שאנחנו(ישראל) לא לבד ברוורס),אבל זה לא ממש מנחם,לא כיף לגלות את אמריקה הזאת, מצד שני, גם המקומות של הפנטזיה כמו ניו יורק,וושינגטון די. סי או אפילו פרינסטון,מתבררים כלא אמיתיים וכבועות מאוד מאוד בעייתיות,כמו שתל אביב היא לישראל לדוגמא, כנראה שחברות צריכות את הבועות האלה,כדי להרים את הראש, כנראה שרוב העולם חסר מזל,ותודה לאל לעולם ולהורים שלנו על המקומות שלנו....נראה לי.זה גרם לי לחשוב על המושג פרובינציאליות,והתחשק לי ללמוד לקרוא על זה מלא דברים,מזל שיש בסביבה שלי בור מוחות ובו בלי להגזים קרוב לחמישים ספריות ענק,זה הפרוייקט הבא.
וושינגטון די סי בירתה של האימפריה המפוקפקת,מקום נחמד קצת ישנוני לטעמי, יש שם מיליון מוזיאונים ממש שווים וכמובן כל המונומנטים המפורסמים והבית הלבן, זה נחמד אם לא נכנסים למוזיאונים אפשר לראות מה הולך שם בחצי יום,ולהרגיש שזה לגמרי מספיק, אבל אם כן רוצים מוזיאונים צריך להיות שם שבועיים, כי זה פשוט היכלים ענקיים מלאים בכל דבר שרק אפשר להקים בשבילו מוזיאון, בעיקר מומלצים מוזיאון האוויר ,והחלל הלאומי,מוזיאון האינדיאנים הלאומי והכי הכי מוזיאון הירשהורן השייך למוסד הסמית'סוניאן הידוע והנהדר שרק הביניין ה_מ_ ה_ מ_ ם שלו שתכנן האדריכל האגדי- גורדון בנשפט, שווה את כל המאמץ!!וכמובן אוסף הפסלים המרגשים המודרניים המפורסמים עד כדי שחיקה שלמדתי ולימדתי עליהם כל כך הרבה וסוף סוף יצא לי שראיתי ריכוז ענק מהם ולא בשקופיות,(אני והתפלצות החביבות של חואן מוניוז,אותו גובה, זה חתיכת גילוי לא?)תסתכלו בתמונות,זה מצחיק!!,כחובבת גנים בוטאנים אני גם ממליצה על הגן הבוטאני,שמה שיחודי בו ודי מגניב זה שהם חילקו אותו לסוגי אקלים,אז יש אגף צמחים מדברי בתנאי אקלים מדבריים, ואגף צמחים טרופי, בתנאי אקלים של ג'ונגל וכ"ו וכ"ו, התעכבתי כמה שיכולתי באזור המזה"ת ואפילו שאני יודעת שזה אקלים מלאכותי השתדלתי ממש לעשות לעצמי פוטוסינתזה שתחזיק כמה שתחזיק,אבל שתוציא אותי קצת מטראומת הקור שעברה על העור שלי בחודשים האחרונים.
מאז כבר מזג האוויר ממש השתפר מרגישים את האביב שבדרך אבל עוד יש לו דרך ארוכה,קר לאללה ועוד יש ימי שלג אחרונים וגשום מאוד אבל סוף סוף כבר לא קפוא, וכבר לא חייבים כובע צמר, צעיף, כפפות, וחומרי איטום ובידוד לכל פתחי הגוף ולמוח, בעצם כן צריך עדיין אבל רק מוקדם בבוקר או בלילה.זה משתפר מיום ליום.
ההכנות לתערוכה בברוקלין בעיצומן,את המכתב הזה אני כותבת מהגלריה באינדסטרי סיטי,שאני כמעט חצי גרה בה עכשיו, כי אנחנו עובדים שם יחד,וזו חוויה חדשה מאוד מענינת ומפרה בשבילי,אני שולחת לכם
אלבום תמונות מההקמה ואת הלינק לבלוג שלנו שתוכלו להציץ לנו ולהתרשם...מהתהליך....
המשך יבוא......
בעצם אני אבוא....עוד מעט בברכת חג החירות
ובאהבה
אפ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה