פרובוקציה גרועה, פראש או טראש
אם יש משהו שמעורר את כעסי, זה חוסר מקוריות וגזירת קופון על משהו יעני גראונדברייקינג, אבל כל כך קולות מהעבר שאפשר למות.
קארין רויטפלד, שכרגע כולם מספידים, אחרי תקופה של כמה שנים שבמהלכן שמה את ווג צרפת על המפה, ושייכת לדור חדש של עורכות ווג יותר רדיקליות (יחד עם אנה דלו רוסו בווג ניפון), מוחלפת ע"י עמנואל אלט, צרפתייה שדופה עם סטיל תפל שיצא מכל החורים.
קארין ועמנואל בעצם חברות
(פיהוק)
אותה קארין נודעת בכל מיני הפקות אופנה נועזות, סקסיות ופרובוקטיביות אך לא נתקלתי בשום מקוריות, ומאיזושהי סיבה זה ממש דוחה אותי שיצא לה שם יצירתי ובועט במוסכמות.
השנה חגג ווג הצרפתי יומולדת 90, והשיק גיליון מסכות. מכיוון שאני אשה הגונה אני אציין שההשקה היתה מלווה בנשף מסיכות ושזה תכלס מגניב.
אבל זה שאפשר להראות לילדות בנות 15 את לארה סטון בבגדי משרתת ולגרום להן לחשוב שזה קורה לראשונה... אלוהים
מתוך גיליון 90 של ווג הצרפתי.
צילום: מרט אנד מרכוס
המקור המהמם: הלמוט ניוטון האחד והיחיד במודעה של איב סאן לורן
וניוטון בכלל
למדתי לא לצפות מקארין לכלום עוד קודם, ובכלל מתעשיית האופנה אחרי שליידי גאגא גנבה כל מה שהיה לקחת מגי בורדן.
העניינים נעו על מי מנוחות והחיים המשיכו במסלולם הרגיל ואז פתאום חשכו עיני.
טרי ריצ'רדסון, האדם והאגדה שבר את ליבי וצילם הפקת אופנה על גרגרנות, בולמיה ותרבות השפע בכיכובה של קריסטל רן.
רן היא דוגמנית מידות גדולות מהזן הנחות שלמרות שהיא סתומה ומשעממת לא מפסיקה להתבטא לגבי לחיות בשלום עם הגוף שלה ויופי בא בכל מיני מידות, ובינתיים מורידה ממשקלה עוד ועוד (היום היא במידות של דוגמנית רגילה, מס' חודשים לאחר צילום זה) עד שהצטרפה לדוגמנות מסלול אצל גוטייה ולאגרפלד וכל מיני ושאותה אני כל כך לא סובלת שאולי יום אחד היא תזכה למדור משלה.
עכשיו, דבר ראשון, איכס.
דבר שני תיזהרי על השמלה, מפגרת
וחוצמזה, ראיתי את זה הרבה יותר מדהים כאן
הפקת אופנה מהסבנטיז עם הנגאובר ומשקאות עפים
וג'רי הול מרפאת פנס בעין או סתם מצמידה סטייק לפנים האלוהיים שלה:
ואז זה: עוף לוחם סומו ותכשיטים (אגב זה צולם לווג צרפת ב94')
הכל הלמוט ניוטון, כמובן
"מה שהיה הוא שיהיה.. ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת)
מה דעתכם? פראש או טראש? גלגל מסתובב או רכיבה על הגל?
images: NY Times
Google images
images: NY Times
Google images
שיא הטראש! בד"כ החיקוי הוא טראש של המקור הפראש. אין מה לעשות. להוציא מספר קאברים מוצלחים בהם הללויה ללאונרד כהן שביצע ג'ון קייל לדוגמא, או בואו נגיד שבמוסיקה זה עשוי לקרות- גרסה מעניינית ומוצלחת, אבל בצילום?
השבמחקוינטאז'- כן. טייק אוףף- לא! פשוט כי קשה מדי להכנס לנעליים של הלמוט ניוטון, וברוב המקרים החיקוי פותר בעיית שממון קונצפטואלי וחוסר מעוף, ולא, מעורר השראה ויצירתיות.
בכלל, צילום/ אמנות בכלל שמתבססת על טייק אוף זה סימן גרוע מאד..
תאמיני לי, איזו טראש, ועוד נטול כל עסיסיות.
השבמחקאת ואני צריכות לנהל את העולם.