לא כל הלנוון זהב

וליתר דיוק, הפעם, לנוון פשוט מביכים את עצמם. בפרה פול 2011 בחרו בלנוון לצוות דוגמניות סתמיות בחדר מעפן אה- לה- אליס אין וונדרלנד (הכי לאסט ייר), עם חיות פרא אה- לה- 2007. בשנה א' בבצלאל עשיתי הפקות יותר מורכבות מזה. מה זה צריך להיות התאורה הזאת? פלורסנט עם אפקט לנז פלר בפוטושופ. והחדר? קרטונאז' חסר אופי. הסטיילינג הכי גרוע ולא קוהרנטי. כאילו שאחראיות להפקה הזאת שתי בנות שפרשו מתלמה ילין לטובת קריירה ב"לאישה" קיסרייה. בעעעע
בושה. חיות טרף בהפקת אופנה זה כמו צבע אדום בציור: תכניס את זה כשממש אין לך מושג מה אתה עושה וזה סוג של יסיח את הדעת מהכשלון הכללי.
זה כלל שתופס במקרים שבו הרמה ירודה כמובן (אני עדיין מתכננת איזה כמה פנתרים וקניתי אדום של וויליאמסבורג cadimum red משהו מדהים שוקל כמו מטיל זהב)
והכי גרוע- הבגדים נראים רע. רע. לא בא בכלל להסתכל.
זאת בעיה עם הקולקציות פרה-ווטאבר האלה. זה כאילו סתם זרקנו משהו על הדוגמנית והנה לכם. מה אתם עושים טובה? אם כבר, אז תעשו כמו שצריך. לא צריך אלף קולקציות בשנה. מספיקה אחת, טובה. כמו ג'רמי סקוט. אחת- אבל שווה יותר מכל הפרה פול ביחד. טוב. והנה המראה הדלוח של לנוון: