יום שלישי, 1 בפברואר 2011

פראש או טראש? הפינה של דנה יואלי


בן או בת, פראש או טראש?

נפתח באלגוריה: ביום שבו שום דבר לא מסתדר, מי לא אוהב למצוא שטר נשכח של 50 בכיס הג'ינס?
לצד התחושה המדכאת שמציפה אותי מדי פעם, בתכיפות גוברת, שעולם התרבות ובתוכו כמובן גם תעשיית האופנה הופך לגזעני וסקסיסטי יש לי גם הפתעות שמתבלטות על רקע הרמה הכללית הירודה.
זה התחיל כשאקנה השבדים הוציאו קולקציה לטרנסג'נדרים (האמת היא שהתמונות הבודדות שניתן היה למצוא הראו מה שהיה ניתן לתאר אותו כדאבל דנים סטנדרטי שכמותו ראינו די הרבה בשנה וחצי האחרונות)


נוור דה לס עצם ההגדרה סיקרנה אותי.
נניח בצד את המשמעות הבעייתית של הפרדת לבוש על פי נטייה מינית בלה בלה, כאילו שהיא אינה קיימת גם כך. זהו עצם הרעיון של מותג מצליח ביותר שמייחד אגף לסיפוק הצרכים הסגנוניים של טרנסג'נדרים, ומוציא אותם מהחנויות של קומה שתיים בתחנה המרכזית החדשה, שמעורר התרגשות.
זה כמובן מוסיף קרמבולה לסלט האקזוטי הישראלי בסיפורים על שבדים ושבדיות מתנדבים בקיבוץ עם מיניות משוחררת (הצעת הגשה: להשתמש באבטיח מרוקן כבקערה!!).
בערך באותו הזמן התחלתי לראות את הדוגמנית הזו בכל מיני מקומות, אבל האסימון נפל אצל ריקרדו טישי (הגאון בז'יוונשי)

קוראים לה ליאה טי, בת 28, ונולדה בשם לאונרדו צ'רזו. היא התחילה כאסיסטנטית אצלו, והפכה לדוגמנית מדידות, והיום היא לפני ניתוח לשינוי מין. (מסתבר שגם אם לא קוראים לך ג'יזל ואת טרנסית מברזיל עדיין תפסת  את אלוהים בביצים)
שילוב מוחץ של סטייל אפל, עמימות מינית, גותיקה ומבט מקפיא דם, ומצד שני סקס-אפיל סמי פרחי, שיש בזה משהו די סקסי בסה"כ.
ואז החל להופיע בכל המקומות הנכונים, במזיגה מושלמת בין אוונגארד למינסטרים של היי פאשן הדוגמן הזה:


אנדרה פז'יק, דוגמן שעושה קריירה על הבסיס שהוא נראה כמו דוגמנית ממוצעת, (אוקסימורון). נשים בצד את העובדה שכל בחורה ששכלה בראשה היתה רוצחת בשביל השיער הזה.. מה קורה כאן?
לא צריך להיות גאון כדי להבין שהכיוון הגלוסי של עולם האופנה הולך לכיוון הנשי
אבל משהו עדיין הציק לי.
הנשיות הזו היא מאוד מסויימת: כחושה, ארוכה, ויש כאן הידמות לנשים במובן הטוטלי, שלא משמר את פן האותנטי של המקור. ולא רק זאת אלא שיש כאן הידמות לנשים במובן הרע של נשים באופנה: מראה של דוגמנית, לא ריאליסטי, ארוך, רזה, קצת רעב עם מבט מעונה, ולא במיוחד ויטאלי.
משהו בדימויים האלה מעיק עלי. תחת מסווה של ענייני ריבוי ושל קבלת האחר, עולה ריח של ריסון מיליטנטי של האחרות שלו ואילוץ התאמה למיינסטרים האחר (ועוד לא הראיתי לכם את הדוגמן הלבקן שמככב במודעות של ז'יוונשי השנה).
בדיוק כשתחושת המועקה הציפה אותי עד כלות, מארק ג'ייקובס, שליח מהמרומים, בא לעולם כדי לעשות טוב.
לרגל הגיליון השני של מגזין אינדסטרי, מארק בדראג:



מה דעתכם? פראש או טראש? התקדמות ליברלית או דיכוי סקסיסטי?

דימויים:
http://forums.thefashionspot.com/
.http://www.fashionologie.com/

תגובה 1: