ימין ושמאל רק חו"ל וחו"ל- ושלג ושלג ושלג #11מכתב חדש לבלוגי .
הבאתי לכם מתנה מסן פרנסיסקו..אני קוראת לזה מחווה לאופרה ווינפרי /או :קינת אריות הים החביבים
להנאה מיטבית מומלץ להגביר בעת הצפייה.http://www.youtube.com/watch?v=UDOC1nanZgs
סן פרנסיסקו עיר מדליקה בטירוף, אולי היא אפילו סוג של ברלין של אמריקה, למרות שאסור לעשות כאלה השוואות...אבל בהחלט הקלה גדולה לגלות שיש את החוף המערבי,ושהוא לא כל כך רחוק, ואפילו די בר השגה, ובעיקר שהשמש זורחת בו בחורף, שם נמצא הטמפרמנט והטמפרטורות שאליהם ככל הנראה, אני הרבה יותר מתחברת. זה לא ממש משנה את העובדה שאצטרך לחיות בלי שמש חורפית בעתיד הנראה לעין ובעתיד הרחוק יותר,אלא אם, הגיחות לחופשות בשיא החורף יהפכו להרגל,והו אז, אם כך יצא, אני מתכננת לפקוד, כל עיר שהשמש זורחת בה בחורף ביבשת הזאת,אין לי דרך להסביר ממש כמה השמש חסרה לי בחיים,
כשתיסעו לסן פרנסיסקו, קחו אתכם נעלי הליכה, צריך להיות בכושר קרבי כדי להסתובב שם, אני די חרשנית גם כשאני תיירת וזה גרם לי להרגיש שאני חייבת להיות בכל מקום אפשרי שם, וכך היה, הסיכום הוא שאני לא בכושר ושאין לי סיבולת לב ריאה בכלל, זה הסתכם בשברי הליכה מדומיינים שעברו שבוע אחרי שחזרנו,אבל זה היה ממש שווה את זה!! כיף חיים שם! למרבה ההפתעה דן היה זה שהפגיש אותנו דווקא שם לראשונה עם מערכת הבריאות האמריקאית. בערך ביום השלישי שלנו שם הוא חטף קלקול קיבה מהגיהינום,מלווה בחום גבוהה ועוד תופעות נלוות שאין סיבה ממש לפרטן,נאלצנו לחפש רופא, מי שגר באמריקה חי בחרדה כרונית, מהרגע שבו הוא יצטרך לראות רופא, וזה גם אם יש לו את הביטוח בריאות הכי טוב בעולם. הרגע הזה הגיע, זה היה די מזעזע אז הלכנו לרופא הקרוב ביותר למוטל שישנו בו במרכז העיר.נכנסנו למרפאה בלב סן פרנסיסקו,חדר ההמתנה מוצף ומפוצץ על כל קירותיו, צילומי מגזינים של מפורסמים, ומגה סלבס הוליוודים,שון קונרי,ג'וליה רוברטס, מקולי קלקין, ארנולד שורצנגר וכל שאר השמות שוברי הקופות של התעשייה ההוליוודית, מצולמים לצד בחור סיני נמוך קומה ומחוייך .כן, זה היה הרופא של דן , מסתבר שהוא היה רופא בהוליווד, בשלב מוקדם יותר של הקריירה שלו ונראה לפי התמונות והכתבות בחדר ההמתנה, שהוא ממש אהב את זה. זהו חדר ההמתנה המצחיק והיפה ביותר שראיתי בחיים שלי (וראיתי לא מעט),על כל פנים,אחרי שלוש שיחות טלפון מייגעות לחברת הביטוח, וויכוחים מנומסים עם פקידת הקבלה, (שלא אשמה בכלל בקשיים הבירוקרטים הנלווים) עוד שיחת טלפון למרפאה בפרינסטון,שמטרתה המגוחכת היתה לאמת את העובדה שדן סטודנט מבוטח ע"י האוניברסיטה ולכן אין סיבה שנשלם את כל הכסף שאין לנו ,נפתרה לבסוף סגת הבירוקרטיה,של ביטוח הבריאות באמריקה, שלא הייתה מביישת אף משרד ממשלתי בארץ. וסוף סוף הרופא הסיני מעריץ הסלבס החביב,ניגש אלינו,אבל משום מה, ולמרות שדן היה זה שנראה מעולף וחיוור כמו קיר גבס ,הרופא התחיל לתחקר אותי על האישונים שלי ולשאול אותי כל מיני שאלות על מה שתיתי? ומה אכלתי?,היה לא קל אבל שכנעתי אותו, שלא באנו בגללי , שאני לא הפציינטית.,שזו סתם פזילה שנשארה לי מניתוחי עיניים בילדות, הוא המשיך והתעקש שהעיניים שלי נראות לא בסדר, אז הסברתי לו שכנראה זה מחוסר שינה..והדפתי את הפנס שהוא כיוון לי לתוך העיניים...,לבסוף הוא הבין והתרצה ועזב אותי במנוחה וניגש סוף סוף לדן, הוא רשם לו אנטיביוטיקה,זה היה החלק הצפוי, ומה שלא היה צפוי זה שהוא, ניגש למקרר והוציא ארבעה משקאות אנרגיה בטעמים שונים כל אחד בצבע יותר זוהר ואמר לדן שעליו לשתות ארבעה ליטרים מהמשקאות האלה והוסיף ונתן מרשם למשקאות אנרגיה. בשורה התחתונה, הרופא של ריצ'רד גיר ומקולי קלקין אמר לי בפרצוף שאני פוזלת ,ואם איי פעם תחטפו קלקול קיבה שיגרום לכם גם להתייבש, שתו משקאות אנרגיה שאפשר למצוא בפיצוציות וחדרי כושר,מסתבר שזו תרופה ממש טובה! תשושים אך מרוצים יצאנו מישם עם מיץ כחול, סגול וירוק ביד.
הבהלה לזהב,
בשונה מהבהלה לזהב שתקפה את קליפורניה/סן פרנסיסקו,(שהוקמה כתוצאה מכך) במחצית המאה ה19, היום יש בסן פרנסיסקו בהלת כסף קטן,העיר מפוצצת קבצנים,מסכנים שעושים הכל אבל הכל ,כולל דברים מזעזעים,בשביל ספייר צ'יינג' זה אולי הדבר המצער ביותר שראיתי שם, כי לצד כל הזוהר והמראות המדהימים והתיירות והפאן של השכנים מסיליקון ואלי יש שם מצוקה קשה ועוני,אלפי אנשים שחיים ברחוב מכלום,שיכורים חסרי כל.הרבה מאוד אמנים מוזיקאים ומשוררים שנדדו בעקבות החלום שלהם להצליח בקליפורניה,לעשות את זה בארץ האפשרויות וכל זה... והחלום התפוצץ להם בפרצוף, אז הם יושבים על המדרכות המנצנצות כאילו אבק זהב,עם גיטרה או פח תוף,ואלכוהול,ומתחננים לנדבה.זה מראה אבסורדי וקשה, זה אגב לא שונה מניו יורק או מקומות עשירים אחרים בארה"ב, רק שבניו יורק לדוגמה, המשטרה הכוחנית דואגת יפה יפה,בדרכה האלימה לרוב ,שלא נראה את העוני ומסלקת את הקבצנים, ואילו בסן פרנסיסקו הם פשוט חלק מההמון ברחוב הם בכל פתח חנות בכל ספסל,ובכל מדרכה.
סימוכין-המלצת צפייה בפרק 11
ולמרות כל זה ברור שהיה הכי כיף!! תמונות(וכן,כן כן הסתפרנו סוף סוף)
יום אחרי שחזרנו, הקמתי את הלב על החלון של מקום שנקרא "סמול וורלד" פה בפרינסטון, יש שם תערוכה קבוצתית בה אני משתתפת, אני לא יודעת, ולא מבינה, למה זה, אבל אנשים אוהבים את העבודה הזו.., אני כבר מזמן לא, אבל אני שמחה על הסיבוב הופעות שלה בעולם ,תל אביב שלוש פעמים, טייוואן ועכשיו פרינסטון,זה נחמד מאוד להציג עבודות ישנות בזמן שאני כבר עובדת ממקום אחר על דברים אחרים ושונים לחלוטין, זה כמו להיזכר ב איך הייתי פעם, זו חוויה דומה לחוויה של להסתכל על הקעקוע שלי על הרגל ,ולא להבין למה עשיתי אותו לעזאזל?!?אבל לאהוב אותו לנצח בכל מקרה. האלבום הזה מההקמה והפתיחה, מוקדש לחברתי היקרה והיפה דנה לב לבנת שהלב הזה שלי, הוא שלה.
אני לא יודעת למה, ביקשתם תמונות של שלג,אז הנה לכם,
שתדעו שזה נחמד בשבוע שבועיים הראשונים , אבל זה כבר חודשיים וחצי ככה, ואין סימנים שזה הולך להיגמר, בינתיים אני מסתובבת עם חבלות מרוב התחלקויות על קרח שעושה רושם יציב ורך למראית עין אבל הוא לא... כרגע השלג משרת את עבודת הסטודיו שלי וזה הדבר הטוב היחיד שאני מוצאת בו ,כי אני צריכה לגמור לצלם את החלק של החורף בסרט שלי, בחוץ, בקור כלבים של מינוס כך וכך מעלות,אשכרה אמנות או נמות,ולהכניס ערימות של שלג הביתה לצורך הצילומים,(אני מצלמת כל פעם חלק קטן, כי זה פשוט נורא קר) לא ברור איך זה יקרה, עדיין כי כדי שהשלג לא ימס בתוך הבית צריך לכבות את החימום לפחות ליום... וסביר להניח שאם זה יצליח לי, דן יסלק אותי מהבית....אז אני כבר לא יודעת איך,אבל עוד נראה, אז הנה השלג, קחו אותו,קחו...
לסיום-
אני כבר קצת מתגעגעת לכל מיני דברים, לחברים הקרובים, למשפחה, לדיבור של אמנים, לתל אביב, לסטודיו שהיה לי ברחוב העליה עם אביטלי, ללחות, לדיזינגוף סנטר ,לפלאפל הקוסם, למרסנד ,לים, לסרג'יו ודיאנה ורותי ומעין ואבי ולסיסיאיי, לשוק הכרמל....לפתיחות בעברית...בחיי, מי היה מאמין? שאני אכתוב שורה כזו הא! אבל זה אמיתי! בשישי הזה מתחילה סדנה בה אני משתתפת של ארטיס בשיתוף עם קריאייטיב קפיטל ,סוף כל סוף קצת פרצופים מוכרים מהעבר, עד כמה שלא ממש אהבתי את הביצה בארץ, כאן עוד חסרה לי ביצה. או ליתר דיוק יש כל כך הרבה שעוד לא מצאתי את שלי, לפעמים בימי חמישי בערב פשוט בא לי להתלבט אם ללכת לפתיחות באזור רוטשילד או גורדון או לא ללכת בכלל....
אה והכי חשוב, אני באה לביקור בסוף מאי ייייההייי,אבל באפריל כדאי שתבואו אתם לכאן כי הולכת להיות לי תערוכה משהו משהו משהו יהההיי
נשיקות וגעגועים
אפרת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה