לנו אפילו לא אמרו שיש סקס אחר. לא הבטיחו לנו כלום, רק הטיחו בפנים שלנו חנויות אדומות שלטים עם ביצים סיניות, דילדואים עצומים בעלי התאמה מסוימת למציאות וסרטים. ובדרך לחנויות האלה הכריחו אותנו ללכת ברחובות שמגדלים פאליים ענקיים קמים בהם משמאל ומימין בכל בוקר, ואנחנו הגבנו בתנוחות מיסיונריות משעממות, פעמיים בשבוע, עם אותה בת זוג, פחות או יותר באותה שעה. מעולם לא היה דור שהגיב לשפע העצום שהעניקו לו בכניעה כה בוטה לבינוניות ולמובן מאליו.
ככל שהפכנו לצפויים יותר, בטוחים פחות במיניות שלנו, ככה הסביבה התמלאה תשוקה זולה מזהב, הצל של המגדלים הנחשקים הפך ארוך יותר ויותר, אף גדול וזקור של פינוקיו שלא מפסיק לשקר ולשקר. כל האזרחים הזרים, בלונדיניים ועטופי בדי שיפון דקים ובגדי ים, שאיכלסו בקיץ את דירות הפאר המקומיות, נבלעו בתוך הצל הזה, היו למונומטים ענקיים של זיעה שלעולם לא נזיע. סקס צרפתי בתנוחות שלא היכרנו ורק דימיינו אותן.
גלובליזם? זה לא קיים, הוא היה מתקיים רק אם יכולנו להפשיט את התיירות מחולצות הצה"ל שנקנו בדוכן בשוק הכרמל, להוציא מהאוזניים שלהן את האוסף של עידן רייכל שהן חושבות שהופך אותן לישראליות ותוך כדי הדוגי סטייל לקרוע להן את השרשרת ח"י שהן קנו אצל הצורף באלנבי.
צופן התענוגות העזים, ניגלה לשכל המתמסר במלואו להתרגשות. כל שמעבר להתרגשות: מגדלי בזלת, חדרים ספוני כטיפה בבתי מלון, צעצועי מין צבעוניים, מרטפי עינויים או רדידי משי הם בגדר העדפה אישית, תזמור לנעימת הנושא.
השבמחקחזקה על מי שדחק הצידה את הריגוש והחליפו במבט קריר, מרוחק וסוקר שימצא את עצמו קפוא ומסורס כותב על פינוקיו ותכשיטים מרחוב אלנבי, חושב שדבר לא קורה, בעוד החיים, גועשים, חולפים על פניו.
זו תגובה נורא מושקעת, הכי כיף, אבל אפעס קצת מתייחסת לדברים כפשוטם ומתעלמת מהסאב-טקסט, לא?
השבמחק