ימין ושמאל רק חו"ל וחו"ל
היום (א) ,הלכתי עם חברים ועם דן למשחק אן בי איי של הניקס (ניו יורק) נגד הסיקסרס (פילדלפיה) ,אני לא חובבת ספורט מושבעת, אבל אם כבר ספורט אז שיהיה כדורסל, ואם כבר כדורסל אז שיהיה אן בי איי ,ואם כבר אן בי איי אז שיהיה מייקל ג'ורדן....אבל לאאא.... הסתבר לי שאין יותר מייקל ג'ורדן , וגם שהוא ממש לא קשור, כי הוא מהשיקגו בולס-(אף פעם לא מאוחר ללמוד עובדות חדשות ומפתיעות כאלה!)... – קצת מצחיק שהלכנו למשחק הזה , אנחנו לא מבינים כלום בכדורסל, אבל בגלל שאנחנו פה אז מה? לא נלך?!? חייבים ללכת! זה כמו להיות ירושלמי ולא ללכת לגן החיות התנכי... האמת שזה היה שיגעון , בהתחלה היה לי די קשה להחליט בעד מי אני, מצד אחד המשחק היה בניו יורק, אז כאילו המעמד מחייב שאהיה בעדם, אבל מצד שני פילדלפיה שיחקו יותר טוב ואני תמיד בעד הטובים, וגם התלבושת שלהם הייתה יותר חתיכית, וחוצמיזה אנחנו גרים בדיוק באמצע! פרינסטון, מבחינה גיאוגרפית היא האמצע בין ניו יורק לפילי, ככה שזה ממש בסדר לא לדעת בעד מי אני, בייחוד אני,כי כשהייתי קטנה אחי התאום אורי, העריץ את הלייקרס שהם בכלל הקבוצה של קליפורניה ,ואחי הגדול אסף העריץ את הבולס שהם הקבוצה של שיקגו, אני הערצתי בתור ילדה את מייקל ג'ורדן, כי היה כתוב לי ביומן שהוא נולד בתאריך שלי ה-17/2 אגב,גם סמיר שוקרי, הכנר מ"הופה היי", נולד בתאריך שלנו,איזה קטע! מעניין מי המציא את היומנים האלה שבהם כתוב איזה מפורסם נולד בתאריך שלך?, מי שזה לא יהיה, הוא בטוח הרס לכמה ילדים את היומולדת, תחשבו נגיד שהייתם נולדים ביום של חנן גולדבלט או של דודו טופז או נגיד ביום של אופרה ווינפרי או יאסר עראפת...זה מדכא, לא שסמיר שוקרי הוא כזו מציאה גדולה, אבל בכל זאת תמיד יהיה לי את מייקל ג'ורדן להתנחם בו. מה שמזכיר לי עוד דבר מוזר שקשור בימי הולדת, נדמה לי שנתקלתי בזה השבוע- כמו שאתם יודעים בפייסבוק אנשים רבים מפרסמים את יום ההולדת שלהם ואנשים רבים מברכים, השבוע ראיתי בצד ימין של המסך שלי שמוזיאון תל אביב "חוגג יום הולדת", מלא אנשים החליטו לברך את המוזיאון- בכל מיני ברכות דביליות כמו "מזל טוב לכל היצירות" או "מזל טוב אח שלי" זה ממש דבילי הנה קישור-
http://www.facebook.com/#!/profile.php?id=100000514450082 אני לא יודעת מי עומד מאחורי דף הפייסבוק של המוזיאון, בטח אחד מעובדי הדלפק המשועממים או מישהו מיחסי הציבור, בכל מקרה לברך מוזיאון ליום הולדתו ועוד את מוזיאון תל אביב זה לא מגניב. זה אקט ממש דבילי והוא גם קצת מטריד בשביל אנשים מהורהרים כמוני ,מיד שקעתי לי במחשבות סרק,כמו, האם מוטי עומר הוא זה שמפעיל את דף הפייסבוק הזה? או אולי אלן גינתון? ובכלל בן כמה המוזיאון הזה? ולמה הוא עוד לא מת? ומה יש לחגוג בדיוק?בלה בלה בלה, לא חשוב! מחשבות סרק, אחזור למשחק- היה גאוני. כדורסל זה משחק מאוד אלגנטי ויפה בעיני אבל בעיקר נהניתי בהפסקות (שיוזמות חברות הטלוויזיה), כי אז רואים באצטדיון כל מיני מעודדות מקפצות או שיש פרסומת לססמי סטריט ומביאים למגרש את אלמו עם חבורת ילדים מחופשים,או שמישהו בא עם מגב ומתחיל לנקות את המגרש,אני אומרת לכם כל האקשן קורה כשיש פרסומות-אנחנו מפסידים את כל הקטעים הטובים בטלוויזיה בגלל פרסומות-(צילמתי כמה תמונות של זה). בעצם כשחושבים על זה כשהולכים למשחק כזה בפעם הראשונה בחיים, הכדורסל הוא די שולי, כי קורים כל כך הרבה דברים מסקרנים חוץ ממנו, האצטדיון ענק ומהממם ארכיטקטונית יותר מכל כנסיה מעייפת באירופה, יש מלא אוהדים שאוחזים בכל מיני חולצות ואביזרים בצבעים של הקבוצה שהם אוהבים וצווחים דיפנס דיפנס דיפנס דיפנס או בוז בוז בוז בוז. כל שנייה מישהו מנסה לדאוג לרמות הסוכר והמלח בגוף שלך פעם אחת עוברת האישה עם הפרצלז ומיד אחריה עובר האיש עם הצמר גפן מתוק, בתוך כל הבלאגן הזה והנקנקיות והקולה בגודל חבית, מעלים בהפסקות וכל רבע מחצית ,ילדים בני 6 לנגן עם גיטרה חשמלית ודיסטורשן מחריש אוזניים, חבורת רקדניות מעודדות שרוקדות כמו חשפניות שאני בטוחה שזה האקסטרה ג'וב שלהם, אלמו מרחוב סומסום מפרסם משהו שלא הבנתי ממש מה הוא היה ומה הוא רצה,אחרי זה מכניסים למגרש תותך מאולתר שיורה על הקהל כדורי סל קטנים מבד וכולם נורא נרגשים מזה, בקיצור הכי קרקס ,ומידי פעם קורה הכדורסל שבסך הכול הוא משחק די פשוט וקל להבנה כל מה שצריך כדי להצליח בזה זה להיות גבוהה מאוד ולא פוזל. ואז נראה שככה הסיכוי להגיע לסל די קל. אחרי המשחק הלכנו לשוטט בניו יורק גילינו חנות יד שנייה שמסתבר שהפתיחה שלה הייתה היום, ומצאנו שם מציאות מהממות!!!!. שופינג בניו יורק כל כך כיף לעומת קניות במולים של ניו ג'רזי זה כמו ההבדל בין ג'ונגל לשמורת טבע. אבל על שופינג (של בגדים מהממים!!) אין מה להוסיף מילים זוהי חוויה מרוממת לכל בחורה. אותי החנות הזו השאירה חסרת מילים ומאושרת. (וממילא מי שכותבת בבלוג הזה הכי יפה על שופינג זוהי רונה הנהדרת). אז אני אעצור כאן. -ולגבי חג ההלווין שעבר עלינו לטובה, תודה לאל שזה נגמר, מהומה רבה על לא דבר, חג אידיוטי מאין כמוהו, מה שכן, האמריקאים יודעים להתחפש! משקיענים!. אבל אין להם מושג בכל מה שקשור למסורת, אף אחד מהאמריקאים ששאלתי לא ידע להסביר מה המקור של הקטע עם הדלעת? ומה המקור של טריק אור טריט? מזל שיש וויקיפדיה כשמחפשים קצת תשובות......יש גם תמונות.
לסיום
עשרה דברים חדשים מוזרים ששמתי לב אליהם וגיליתי כאן:
1. התחיל להיות לי קר בכפות הרגליים כל הזמן.
2. אני מתגעגעת בטירוף בטירוף בטירוף לחברתי היקרה דנה לב לבנת והיא לא שמה עלי!
3. כדי לעשות סרט צריך לדעת לערוך-אז אני מלמדת את עצמי עריכה.
4. יש זן של תפוחי עץ שנקראים מקון- לא נתקלתי בהם בישראל ,הם הכי טובים שיש.
5. כשאוצרת אמריקאית אומרת לך: גט אינבולב, זה סימן טוב(לקח לי שבוע וחצי להבין)פפפפ,טוב שהבנתי בסוף.
6. שם המשחק החדש בסצינת האמנות באמריקה זה "קולבריישן" או בפשטות שיתופי פעולה-הם מתים על זה פה אם אתה אמן טוב ומשת"פ יש סיכוי שתצליח.
7. גיליתי איפה אפשר לקנות טחינה גולמית-איזה אושר
8 . גיליתי שאנחנו טסים לקוסטה ריקה בסוף דצמבר- איזה אושר
9. גיליתי שהתחילה העונה החדשה של "קארב" לארי דיוויד –איזה אושר
10. שזה לא ישמע שהכל כאן זה אושר.... יש לפעמים גם ימים מאוד מבאסים כאן אבל עליהם לא שווה בכלל לכתוב!
באהבה
ובברכת גשם
שלכם
אפרת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה