פראש או טראש? והפעם: הקצוות
"כמה פעמים הלכת לטכנאית ציפורניים והתאכזבת בגלל שהציפורניים עפו לך אחרי 24 שעות, התרוממו או נשברו?"
(מתוך עמוד הבית של אתר של קוסמטיקאית ציפורניים באיזור חולון)
הטקסט הנזכר לעיל הוא טקסט קשה, שעוסק באכזבה ובניסיון מר, שבהמשכו טמונה הבטחה לעתיד טוב יותר.
כמו ניתוח פלסטי קטנטן, בהוצאה מינימלית ובסיכונים קטנים (חוץ מסיפורי זוועה די מבחילים על גועל נפש שמסתובב אצל קוסמטיקאיות, אני אחסוך לכם), הציפורן המהודרת משנה את תפיסתו העצמית של הנושא אותה, מעלה את הביטחון העצמי ועושה טוב באופן כללי.
טיפוח הציפורניים, שמקפל בתוכו בנייה, הארכה, עיטור, משיחה ושיוף, נוטה בפרנציפ לכיוון הפרחי של העניינים. ובכלל, בטיפוח אינטנסיבי שלא לומר כמעט מופרז יש מידת מה של פרחיות אקסצנטרית, שזה כשלעצמו דבר מגניב. בשיחות רבות שניהלנו בעלת הבלוג ובעלת המדור בעניינים בוערים הקשורים להופעה החיצונית, כל היבט אקססיבי של טיפוח, שכל כולו אומר לוקסוס לא מעשי, מסעיר אותנו וטורד את מנוחתנו.
מכיוון שבעלת הבלוג מעטרת את ציפורני גופה בשלל אבנים טובות ומצויינות, הנושא נמצא על סדר היום מזה זמן מה.
פתאום בסיבובים באינטרנט נתקלתי בתופעה מדהימה: על מסלולי התצוגות האנינות ביותר, נראתה נייל-ארט מטורפת!
לא מדובר פה רק באיזה פרנץ' שובבי, כן? בנייני סוורובסקי ואקריליק, נוצצים ומחודדים, בוהקים באור התכלת העזה..
נתחיל בנדוש
נמשיך בפאתטי (ברור שהיידי מונטאג השתרבבה לקטגוריה)
נסיים בזוג כפפות קטלניות של המעצבת אנה-שרה דאוויק (קצת קשור לנושא)
בנושא הזה קשה לי במיוחד להכריע..
מה פסק הדין, פראש או טראש?
אחד הנושאים הקשים והרגישים
השבמחקאני נוטה להגיד שזה טראש, אבל משהו עוצר בעדי.
צרות קיומיות על הבוקר
כן זה בגלל שזה שיא הפראש. הטראש הוא רק בראש הקטן שלנו שמטעין את זה בכל מני אסוציאציות שלמי אכםת מהן בכל מקרה. אני אומרת (כצפוי) קשוט קשטי!
השבמחקוואו יש כאן צילומים מוטרפים. לא יודעת, אני חושבת שכשטראש הוא כ"כ טראש הוא נהיה קול או קיטש קלאסי (פלמינגו ורוד, לדוגמא). בכל אופן, זה בהחלט יצירתי... אני חושבת גם שהתמונה עם הצמחים צריכה להיות תחת "גדוש" לא?.... אני לגמרי יכולה לדמיין איזה פקידה במשרג אפור בדרום ארה"ב עם ציפרוניים כאלו לקריסטמס. ראיתי דברים דומים שם...
השבמחקכן, זה באמת כמו ניתוח פלסטי קטנטן :)
השבמחקממש אהבתי את ציפורני חג המולד!! זה מאוד מאוד חמוד. רוב הדברים כאן לדעתי לא צריכים לצאת מסטודיו הצילום, הם יפים ומיוחדים, אבל בהחלט לא להסתובב איתם ביומיום.