המדור של דנה לב לבנת ויובל אביבי: משהו אחר כבר היה אמור לקרות עד עכשיו

זה לא שהכיסא נוח. אתם יודעים שלא: זה שמלפניך לוקח אותו עד הסוף אחורה, לך לא נעים לעשות את מה ששנוא עליך לזה שיושב מאחוריך, חיקוי העור הזול מחמם ונדבק לעור גם ב-20 אלף רגל, הברכיים לחוצות, העקבים מתמלאים בדם. וגם בשאר הפרמטרים העלייה למטוס היא לא הנאה גדולה: התינוק שצורח, הדיילת העצבנית, הדוס שמתפלל, הסרט שראית כבר לפני חמישה חודשים ביס פלנט ועכשיו רואה שוב, ספויילרים רצים לך בראש, על מסך חמישה אינצ', שלא לדבר על הגזים שמצטברים, שת"פ אכזרי של אוכל תעופה ולחץ האוויר בגובה הזה. המצב, אי אפשר להכחיש, יכול להיכלל תחת הקטגוריה של "לא נוח". אבל הרגע הזה של השקיעה במושב המטוס הוא רגע של רגיעה. עד לרגע הזה הכל יכול להשתבש, ממנו והלאה הכל בטוח. מהרגע שצירוף אירועים שלפני דקה נראה היה כבלתי אפשרי העלה אותך למטוס, על אף שהדרכון עשוי היה שלא להיות בתוקף, על אף שאי אפשר באמת לסמוך על כרטיסים אלקטרוניים, על אף שהדרך לשדה התעופה עלולה להיות פקוקה – מהרגע הזה שלוות נזירים מתיישבת עליך. מעכשיו – הכל יהיה בסדר, אתה כבר בדרך.

אין דבר שביר כמו הביטחון בכך שדברים לא יכולים להשתבש: עצם המחשבה על הדבר שאינו יכול להשתבש מוביל למערבולת של אפשרויות שבהן האירועים ניצבים לפתע על מחט דקה, מסתובבת, בלתי יציבה, והאפשרות שהם יפלו לחצי הרע נראית פתאום אפשרית מאוד, מדי, ובצורה הנוראה ביותר. שכחה של משחת השיניים הופכת למוות בתעלה זרה, לצד כביש זר, בעיר זרה. המחשבות האלו רצות במוח של כל מי שיושב מסביב, למרות הסרט המצחיק, למרות פוטנציאל הדיוטי פרי, למרות מועדון הסקיי-היי, עד כמה שמימוש הפנטזיה הזו אינו באמת שייך לעולם של אנשים כמונו.

והרגע המאיים ביותר בנגיעת הגלגלים בקרקע הוא ההבנה הבלתי ניתנת להכחשה שחזרת הביתה, ואילו רק דברים השתבשו קצת יותר בדרך לכאן, היית יכול להמשיך את החופשה שלך לנצח. הפחדים בעלייה למטוס בדרך לחופשה הם התקוות בדרך חזרה: אולי הדרכון לא תקף, אולי אאחר לטיסה, אולי הכרטיס לא יתקבל, ואאלץ להישאר כאן, במקום שבו הכל עדיין אפשרי, שבו הזרות היא נכס. אין עיר שאתה רוצה לעבור אליה יותר מזו שהרגע עזבת, והנחמה הקשה, הקרה, בדרך חזרה, היא הידיעה ששוב לא ניסית.

הלמות הלב של הנוסעים מצטרפת לניגון חרדה קולקטיבי, אפשר ממש לראות את הקצרים החשמליים מפמפמים בעצבים של כולם, הורידים מתמלאים, הנשימה מתגברת, החגורות מתהדקות, גב הכיסא מיושר, מגש האוכל מקופל, היכונו לנחיתה.