המדור של דנה לב לבנת ויובל אביבי: משהו אחר כבר היה אמור לקרות עד עכשיו

מגיל צעיר זה הוא שמסודר. הרי הוא הגיע לעיר ראשון, מכל החברים שלו, וישר נפל נכון: הכסף, הקשרים. הוא היה זה שפונים אליו בשאלה: "אחי, יש לך כיוון?". בחיים לא הייתם תופסים אותו בלי. לא שהוא עישן כל כך הרבה, ממש לא, ככה בקטנה, רק בערב שאכטה או שתיים, לנקות את הראש, או לסדר את הראש, הז'רגון השתנה עם השנים למרות שהוא נשאר בדיוק אותו דבר. וגם היובש לא הזיז לו. בזמן שכולם נקרעו עם סיוטים חדשים בלילות וכאבי שרירים הוא בחר בין שני סוגים של ירוק או חום. הבחירה, זה הכוח, שלתושבי תל אביב בכלל אין ברגיל. מעשנים הרי מה שיש. לא הוא.

וזה הרגיש לו כל כך נכון, הסידור. באותה מידה שמעולם לא קיבל לא בראיון עבודה, מעולם לא פוטר, לעיתים נדירות שמע "לא מעוניינת" מבחורה בבר, בדרך כלל בנמל. החיים נפלו לרשת שלו, לא הוא לרשת שלהם, כמו שקורה לכל כך הרבה אנשים בעיר הזו. והוא לא ריחם עליהם. יש פה, טען, קפיטליזם של הנאה: כדי שהחיים שלי יהיו מושלמים, לעשרה מוזיקאים וונאבי צריך להיות ממש חרא. אלה החוקים. ומבחינתו, זו היתה בחירה שלהם. הרי שיכור בביוב, מבחינה חברתית גלובלית, נמצא בדיוק במקום שבו הוא צריך להיות. אם אין שיכור בביוב גם אין מליונר צעיר בדירת גג בדיזנגוף.

ואז, כוס אומו, אלה שחיים בשולי החברה שוב בגדו בו. ההוא נעצר, ההוא פרש וחזר בתשובה, ונגמרו הכיוונים הברורים מאליהם, ונפתחה עונה קשה, מייסרת, של הידפקות על הפתחים. ממש ככה הוא הרגיש: מה קרה שהוא, הוא, יתחנן אצל החברים שלו בשביל קצת חשיש מהנגב, חרא של גמלים? והמכה הכי קשה היתה שהחוקים השתנו. הוא היה כל כך הרבה זמן מחוץ למשחק הרכישה, שהוא כבר לא ידע איך עושים את זה נכון. כמו גבר שהתגרש אחרי 20 שנות נישואין, ונאלץ להתרגל לכך שהאפשרות לסקס תלויה מאוד בביצועים שלו בכל ערב נתון, על מגרש משחקים חדש, עם סט כללים שהומצא אחרי שהוא תלה את הנעליים (למרות שהוא ידע, ממערכות היחסים הארוכות שלו, שגם בזוגיות הסקס תלוי בביצועים באותו ערב בלבד). והוא גילה שסוחרי הסמים, כמה זמן הוא לא גילגל את המילה הקשה הזו על הלשון, השתנו.

הוא הרגיש כמו בוועדת קבלה למועדון גולף מיוחס בצפון-מזרח ארה"ב. החבר שלו, שברגיל הוא לא היה חולם לבקש ממנו עזרה, חזר אליו ואמר: "האיש רוצה לדעת במה אתה עובד. ואיפה אתה גר. ובן כמה אתה. הוא לא רוצה להסתבך". ומה, את מידת הקונדום שלי הוא לא רוצה לדעת? ניסה להתבדח, אבל החבר נשאר רציני. "לא, אחי, הוא לא מקבל כל אחד". מתעצבן כבר, מרגיש איך המחסור מתחיל להשפיע לו על מערכת העצבים: האיש פאקינג משלם לבדואים להעביר שקים מסיני, כאילו, מה, הוא מפחד להסתבך עם גורמים שליליים? "שניה, אני חוזר אליך".

כמו בחורה מאוהבת, נשבע לכם, יושב ליד הטלפון ומחכה לצלצול המאשר. והנה צלצול, אבל לא, סאחתכ, שוב הטלמרקטינג של סלקום. אני לא מעוניין בחבילת גלישה! הוא כמעט צורח, והנה עוד צלצול והחבר, קצת נבוך אבל גם קצת מאושר, איזה חיוך חד בקול שלו, "מצטער, אח שלו, האיש לא רוצה". מה לא רוצה? "הוא לא מקבל כרגע לקוחות חדשים". הוא נדחה. לא התקבל. פעם ראשונה.