ימין ושמאל רק חו"ל וחו"ל...(מכתב שני בסדרה)
חודש עבר מאז המכתב הקודם, אני כבר מרגישה מאוד בבית, פרינסטון ממשיכה להדהים אותי, המקום הזה יפיפה כל כך!! (מצורפות תמונות) זה כל כך עצמתי ומשפיע על כל החושים פותח ומרחיב את הלב, את הראש, עכשיו הכול מסביב הופך לאדום, מסתבר שככה זה בסתיו, זו הרגשה מוזרה של גילוי ועירנות לעובדה שיש עולם מסביב .מי היה מאמין שטבע יכול לעשות עלי כזה רושם?
ועדיין אני הרי עירונית בדם, אני מבלה הרבה מאוד בניו יורק ופילדלפיה אני אוהבת את הערים האלה יש בהן דבר מה שמזכיר לי את תל אביב-(אהובתי) וזה ממש כיף שהן כאן קרוב קרוב.
דן לומד המון המון והוא מאוד נהנה ומרוצה יש לו חברים ממש מגניבים כל אחד מהם יותר מרתק מהשני, זה די מדהים איך הצליחו לקבץ לכאן כזו חבורה של גאונים שהם לא חנונים, אלא סופר סופר שיק וסופר סופר מגניבים ורגישים ומלאי תשוקה וסקרנות, הרבה יותר מהרבה אמנים שאני מכירה, זה גילוי משמח נוסף ומשמעותי כי זה בעצם אומר שלא רק שיש עוד עולם, גם יש בו עוד אנשים והם אחרים והם אפילו לא סתם, הם פשוט משהו משהו!!!
אני הולכת לשיעורי אנגלית, האנגלית שלי לא רעה אבל אני רוצה אותה מצוינת, זה מאוד כיף אני יושבת בקבוצה עם יפנים, סינים, ברזילאים, גרמנים, סורים, לבנונים, יוונים, צרפתים, מקסיקנים, רוסים...זה שיגעון, מגדל בבל וכולנו קצת עילגים...וחורקים שיניים אבל תוך חודשיים שלושה נראה לאמריקאים האלה מה זה!
עכשיו בקשר ל "אמריקאים האלה" -אני מודה, הם לא כאלה גרועים, אני מתחילה ממש לחבב אותם. אין זו אשמתם שהם המונים, והדרך היחידה להשתלט על הכמויות שלהם, היא לייצר שיטה או יותר נכון שיטות, באמת הם בסך הכול שונים מאוד מאוד מאיתנו ומהאירופאים. ומה שמטעה הוא שאנחנו חושבים שבגלל האנגלית שהיא שפה מוכרת לנו, אז הם כמונו. אבל זה לא נכון, הם אמנם אוכלוסיה דוברת אנגלית, אבל תרבותית הם מאוד מאוד מאוד מאוד רחוקים מאיתנו ומהאירופאים, זה קשה לתפוס את זה כי השפה מטעה. לאט לאט גם מתחדדת לי ההבנה שאמריקה היא לא ניו יורק, שזה עוד גילוי- ניו יורק היא אחת ההרים המדהימות בעולם, היא נמצאת בקבוצה המדהימה של טוקיו, לונדון, ברלין, פריז, תל-אביב , מילאנו (הבנתי מכמה חברים פה, שגם בירות היא מרכז מדהים). אבל בתוך אמריקה לחשוב שניו יורק היא מרכז העולם זה מאוד פרובינציאלי, המון אנשים בניו ג'רזי או בפילדלפיה שבפנסילבניה אף פעם לא היו בניו יורק , הם פשוט לא צריכים מישם כלום. כישראלית זה מאוד מסקרן אותי.
הסטודיו
הסטודיו שלי הוא חדר בבית, זה אומר שאני עובדת מהבית, זה דבר חדש מאוד בשבילי, אני רגילה להשתמש בבית שלי בעיקר בשביל לישון, ובישראל הייתי הולכת לסטודיו אחרי העבודה. ומתחילה עוד יום עבודה בסטודיו, כאן זה שונה מאוד, אז כשאני קמה בבוקר אני צריכה לעשות משהו אחר מחוץ לבית, כמו טיול אופניים, חדר כושר, טאי צ'י (התחלתי ללמוד טאי צ'י), קורס באוניברסיטה, בעיקר במחלקה לאדריכלות-אני נכנסת כשומעת חופשית יחד עם כל הזקנות שורה אחורית קלאסה, או בית קפה או כל דבר אחר, גם כי זה כיף אבל גם כדי ללכת לסטודיו, כלומר להיכנס אליו מבחוץ, ולא מהחדר שינה שלי, זה מורכב ומצחיק אבל אני לומדת לעבוד ככה עכשיו, בינתיים זה משרת אותי ממש טוב אולי בהמשך אולי אשכור מקום בניו יורק, נראה...,כי יכול להיות שאתקבל לתכניות רזידנסיז אליהם אני מגישה בקשות, ואז אקבל בהן סטודיו....בקיצור התארגנות שלמה, אבל זה טוב מאוד, כי זה בעצם מה שאני רוצה לעשות, אין שום דבר אחר שאני רוצה לעשות חוץ מלהיות בסטודיו ולעשות אמנות. כך שטפו טפו טפו, זה שאין לי ויזת עבודה, זה בינתיים רק לטובה.
התחלתי לעבוד על גוף עבודות חדש, שקשור איך לא? בסטאטוס, זה עוד ראשוני ובשלבים ראשונים של חקירה, יש לי גישה לספריות בקמפוס כאן, אז זה מאוד עוזר לי לעבוד, מעניין איך תראה האמנות שלי פה, מה שיכול לצאת לי במקום כזה יפה ושקט + גיחות של פעמיים בשבוע לניו יורק, עשוי להיות או זוועה או הברקה-אין לדעת, צריך לנסות....אני שמחה שמזדמן לי לייצר דברים, לא לצורך תערוכה בשלב זה, בארץ עבדתי, מאז סיום הלימודים בשיטת הדדליינים המפוקפקת. כל פעם הייתה לי איזה תערוכה, אז כל פעם היה דבר שמשך אותי לסטודיו, כאן כרגע, מלבד ההגשות היזומות שלי לרזידנסיז אין דדליינים, אז אני יכולה להתבוסס בבוץ של עצמי עד בכי או לחילופין עד שיהיו לי חומרים מספיק ראויים להציגם בתערוכה ואז אתחיל לרדוף אחרי אוצרים וגלריסטים ולאיים עליהם שאם לא יתנו לי להציג..אני פשוט... לא אציג.
אבל משהו בי משוכנע שהדרך הזו שאני מתחילה לעבוד בה עכשיו, יכולה להוביל אותי למקומות הרבה יותר טובים ומקצועיים וכנים, לעומת דרך העבודה שהייתי רגילה אליה בארץ.אז השבועות שלי מחולקים לשלושה חלקים- סטודיו/ ניו יורק / ומשרד סטודיו. כשיצא משהו שווה מכל זה אשלח תמונות...בינתיים אני שולחת לכם את כתובת האתר החדש שלי אותו בניתי בשבועיים האחרונים-
לסיום
עשרה דברים חדשים נוספים ששמתי לב אליהם:
1- ישנו זן הזוי של סנאים ג'ינג'ים.
2- לא רק שדן מדבר אנגלית מתוך שינה, הוא גם פותר תרגילים.
-הם המצאת המאה ללא כל צל של ספק. NETFLIX3 -
4- יפנים שמתקשים עם השם הארוך מידי שלהם באמריקה, בוחרים לעצמם שמות חיבה של כוכבים הוליוודים ומציגים את עצמם בשם זה, למשל בכיתת האנגלית אליה אני הולכת, הולכים גם ג'וליה רוברטס היפנית והריסון פורד היפני.
5- פילדלפיה היא עיר יפיפייה ומעצמת מוזיאונים .
6- גיליתי שאני יכולה לספר את עצמי לבד! כיף! מצורפת תמונה.
7- באזור שבו אנחנו גרים יש הרבה עכבישי טרנטולה ואלמנות שחורות- עוד לא נתקלתי בהם.
8- באמריקה אין דבר כזה מגב, במקום זה יש מן פטנט מטופש שעשוי משערות סמרטוטים ותמיד מתפרק.
9- זה לא שהרבה יותר קל להיות אמן באמריקה, זה פשוט יותר קל להודות שאתה כזה, וכשאתה אומר שאתה אמן, אנשים לא חושבים שאתה טפיל סוציאלי, כפי שנהוג להתייחס לאמנים בישראל, אלא מעריכים שאתה כנראה מוכשר וזה מסקרן אותם.
10- סאות'פארק ממכר יותר מהאוס ויותר מאבודים ויותר מסופרנוס ויותר מהכל, סאות'פארק אימפריה.
שבוע טוב,באהבה רבה
ובברכת
Don’t call us w'll call you
שלכם
אפרת
סיפרתי את עצמי לבד
סבא וסבתא של דנה לב באו לבקר מפלורידה
חגיגות יום קוריאה בשדרה השישית בניו יורק
חגיגות יום קוריאה בשדרה השישית בניו יורק 2
חגיגות יום קוריאה בשדרה השישית בניו יורק 3
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה