בכורה:

פרוייקט גליטר - טור לסוף קיץ

מאת רונה שפייזמן

את מיטב הקניות שלי אני חווה ברגעי משבר

כמי שגדלה בבית שאינו מאמין בטיפולים פסיכולוגים למינהם, חונכתי על חוכמת זן פולני עתיקה הגורסת כי אין משבר רגשי היכול לעמוד מול חפיפת שיער נמרצת במקלחת חמה וכניסה לכסת פוך מעומלנת.
כאשר לא ניתן לחזור מידית הביתה לביצוע אותו טקס הטהרות, אפשר תמיד להכנס לקניון/ חנות/ מכולת שכונתית קרובה למקום האסון ולקנות משהו קטן/ גדול/ יקר להחריד.

ברגע פלא אחד מצב הרוח יוטב

כן כן, גם אני, כמו הרבה נשים טובות, מחונכות, משכילות וסוג של הגיוניות, מאמינה שמעט מייקאפ עדין על הפצע של החיים מסתיר את הכל ומרפא אותו,
אם לא לתמיד, לפחות לחצי השעה הקרובה, ולעיתים זה כל מה שצריך

מכיוון שלא נחנתי בגזרה גבעולית, חנויות הבגדים מעולם לא היו המפלט שלי, כמו כל אישה עגלגלה באשר היא אני אוהבת תיקים, נעליים והרבה הרבה מוצרי טיפוח

אני נזכרת באותו יום יולי חם בו יצאתי מהראיון העבודה הגרוע בחיי.
איש עיצוב אחד פנה אלי, פרח עיצוב צעיר, בבקשה שאבוא אליו לראיון עבודה במשרדי שקר כלשהו בצפון תל אביב.
זה היה הראיון הראשון או השני שלי בתחום והייתי נרגשת. צעדתי בשמש בחיפוש אחר המשרד הנעלם, עליתי שתי קומות ברגל והגעתי מיוזעת ואדומה לפקידת קבלה נחמדה שהביאה לי מים צוננים והבטיחה לי שלא תכניס אותי לראיון עד שאתקן את המסקרה העמידה למים אך לא לזיעה

נכנסתי למשרדו  של איש עייף ועצבני בשנות החמישים לחייו, שבילה את רבע השעה שהקצה לי בלצעוק עלי מדוע אני מבזבזת את זמנו בעבודות אומנתיות שאינן קשורות בדבר לחברות ההייטק הכה מכובדות שהוא מייצג. הזכרתי לו בנימוס שהוא פנה אלי ושאני בכלל לא שמעתי עליו או על קיומו,
הודיתי לו על הזמן ועל כוס המים ויצאתי חזרה אל השמש הקופחת, מנסה להזכר היכן מכוניתי

.

חשבתי על מר גורלי, על המקצוע העלוב בו בחרתי, על החום, הלחות והזיעה, ועל תיק עבודות בגודל חמישים על שבעים שמונח על כתפי,

איפוק מעולם לא היה הצד החזק שלי. 

הדמעות החלו לזלוג, אודם החום שעל לחיי קיבל עוד זריקת ורמיליון מן הבושה, וממול, כמו פטה-מורגנה אורבנית, זהר אי השפיות, סניף הסופרפארם.
אפשר לדון רבות בטיבה של אותה רשת, ויש לי הרבה מה לומר בנושא, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שהם יודעים לספק קניה מהירה ויקרה תוך קירור החלל לטמפרטורה האופטימלית.
סניף סופרפארם תמיד יהיה העדיפות העליונה למקלחת מיזוג ביום חם.
בגוף רועד ניגשתי ליועצת היופי הראשונה שראיתי והתחננתי שתביא לי משהו, כל דבר, שיקל על הסבל, ואז פגשתי לראשונה את דקלאור

ואת תרסיס מי הפנים הנהדר שלהם

תוך שתי לחיצות מהירות, במרחק של עשרים סנטימטר לערך מן הפנים, את מרגישה את טיפות האושר מרוססות על פניך, את עמל היום נמחק, את קמטי הלהט נמוגים, ואת האישה הנקייה והרעננה שניסית לכלוא בתוכך ללא הצלחה מהרגע שיצאת את מפתן הדלת, חוזרת הביתה בשלום.

כמובן שמיד קניתי, ומכיוון שכבר הרגשתי טוב יותר לא שכחתי לבקש דוגמיות.

שנים הייתי מסתובבת איתו בתיק, מרססת עלי ועל עוברי אורח שונים ברגעי שואה אקלימית,

אומנם מאוחר יותר גיליתי שהוא לא הדבר המומלץ ביותר לעור שמן אבל אני, כמו מכורה אמיתית, התעלמתי,

כעבור שנתיים, כשמישהו הציע לי לעזוב את הארץ ולעצב בהונג קונג, הפקדתי את התרסיס בידי חברתי היקרה ר', ונסעתי לארץ שבה הלחות התל אביבית היא לילה ירושלמי מלטף בהשוואה לזוועת העולם המתחוללת בחוץ,

החלפתי את כל מלתחתי לשחור, הצטיידתי במגגון מניפות,  וגיליתי יחד עם טישו בריח יסמין (אושר צרוף אמיתי שחובה לייבא לארץ) וניירות פודרה סופגי לחות,
את תרסיס המים המינרלים של אווין

פתרון צרפתי קלאסי לזיהום ולרוע של העולם.

תרסיס האושר הזה עוזר בצמצום נפח הנקובוביות, בקירור ומניעת אדמומיות, בקיבוע האיפור ובעיקר במתן האשליה שיום אחד, החורף יחזור

ונוכל להוציא שוב את כל המעילים, הסוודרים המנחמים, הככפות והגרבונים, להכנס למקלחת חמה ולהתמכר מחדש לקרם גוף מפנק, כי גם ליובש הקריר, כמו לכל דבר בחיים, יש חסרונות.